יפה תואר על מדרש רבה/במדבר רבה/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · יפה תואר על מדרש רבה · במדבר רבה · ג· >>

תוכן עניינים


פרשה ג[עריכה]

ד[עריכה]

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמֹר (במדבר ג יא). וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי וגו' (במדבר ג יב)

וַאֲנִי בְּשִׂמְחָה, הִנֵּה בְּרָצוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבֵּנוּ, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (בראשית ו, יז): וַאֲנִי הִנְּנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יֵשׁ שִׂמְחָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לָהֶם יֵשׁ שִׂמְחָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּשֶׁיֹּאבְדוּ מַכְעִיסָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יא, י): בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וגו', וְאוֹמֵר (תהלים ג, ח): שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ וגו', וְאוֹמֵר (תהלים ג, ט): לַה' הַיְשׁוּעָה וגו', וְאוֹמֵר (תהלים י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ וגו', וְאוֹמֵר (תהלים קד, לה): יִתַּמּוּ חַטָּאִים וגו', וְאוֹמֵר (משלי יא, י): וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: וַאֲנִי מוֹסִיף אֲנִי עַל חִבָּתָן, הִנֵּה בְּשִׂמְחָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ד, יד): וְגַם הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַאֲנִי, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּם (מלכים א כב כג): וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.


הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּם
גבי "וה' הכה כל בכור" פירש רש"י הוא ובתי דינו, שהוי"ו לשון תוספת הוא. והקשה בחזקוני דהא כתיב (תהלים צו ה): וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה. ותירץ הר"ר אליקום דכל מקום שנאמר "וה'" (הוא ובית דינו) - גבי פורענות דוקא קאמרי, ואף דהכי מסתברא דאין ענין לבית-דין אלא גבי פורענות. (מלכים א כב כג): וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה. ולכן אחר שבא לרבות בית דינו, שמאחר דלעיל מיניה "נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר". לא היל"ל אלא והוא דבר עליך רעה, ולכן אמר שבא לרבות בית דינו.


ו[עריכה]

דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב וגו' (תהלים סח ז)

שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת לְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לוֹ הַכֹּל מוֹדִים שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יָמִים בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם, מִשִּׁשָּׁה וּלְכָאן מַהוּ עוֹשֶׂה, אָמַר לָהּ מַעֲלֶה סֻלָּמוֹת וּמוֹרִיד סֻלָּמוֹת, פְּלוֹנִי שֶׁהָיָה עָשִׁיר יַעֲנִי וּפְלוֹנִי שֶׁהָיָה עָנִי יַעֲשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, ז): ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אוֹמֵר לֹא הֱשִׁיבָהּ כֵּן, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהּ מְזַוֵּג בְּעוֹלָמוֹ זִוּוּגִים וְאוֹמֵר פְּלוֹנִי יִשָֹּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי וּמוֹשִׁיבָן בְּבָתֵּיהֶן. אָמְרָה לוֹ יְכוֹלָה אֲנִי לְזַוֵּג אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד, שָׁתַק רַבִּי יוֹסֵי וְהָלַךְ לוֹ, מֶה עָשְׂתָה, הֵבִיאָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְזִוְּגָתַן זֶה לָזֶה, אָמְרָה לָהֶם פְּלוֹנִי יִשָֹּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ עִמָּהֶן בַּלַּיְלָה נָפְלָה קְטָטָה בֵּינֵיהֶן וְעָמְדוּ וְהִכּוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, לַבֹּקֶר הָלְכוּ אֶצְלָהּ דֵּין רֵישֵׁיהּ פָּצוּעַ, וְדֵין יָדֵיהּ פָּצוּעַ. שָׁלְחָה בִּשְׁבִיל רַבִּי יוֹסֵי וְסִפְּרָה לוֹ הַמַּעֲשֶׂה, אָמַר לָהּ אִם הַדָּבָר הַזֶּה קַל הוּא בְּעֵינַיִךְ קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה וגו', מַהוּ אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְדָן אוֹתָם וּמֵבִיא זֶה מִמָּקוֹם אֶחָד וְזֶה מִמָּקוֹם אַחֵר וּמוֹשִׁיבָן בְּבַיִת אֶחָד. מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִבָּתֵּיהֶם אֲסוּרִים בְּעַל כָּרְחָן וּמְזַוְּגָן. בַּכּוֹשָׁרוֹת, אִם אֵינָן זוֹכִין בּוֹכִין, וְאִם זָכוּ מְשׁוֹרְרִין.


שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה
קשה שזו שאלה של טפשה, כי מי עמד בסוד ה' כו', לדעת מה הוא עושה. ואין שואלין מה למעלה ומה למטה. והוה ליה להשיבה אין חכמה לאשה אלא בפלך, כההיא דפ' ב' שעירים. או כההוא דפרק-קמא דע"ז דאמר ר"י אמר רב י"ב הוי יום, ג' ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה וכו' ולא להשיבה מענין הזיווג, כי מה נשתנה ענין זיווג משאר דברים וכו'. עיין כל זה ביפה-תאר בראשית רבה פרשת ויצא ותמצא נחת.


ח[עריכה]

דָּבָר אַחֵר, מִבֶּן חֹדֶשׁ

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם, לָמוּד הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת מוֹנֶה בַּשֵּׁבֶט הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם עַד שֶׁהֵם קְטַנִּים, מִנַּיִן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב שֶׁיֵּרֵד לְמִצְרַיִם אוֹתָהּ שָׁעָה סָפַר אֶת בָּנָיו, נִמְצְאוּ כֻּלָּם שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כו): כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וּשְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל יוֹסֵף וְיוֹסֵף, הֲרֵי שִׁשִּׁים וְתִשְׁעָה, וְהוּא אוֹמֵר (בראשית מו, כז): כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לָמוּד הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְנוֹת הַשֵּׁבֶט הַזֶּה עַד שֶׁהֵם בִּמְעֵי אִמָּן.


לִמְנוֹת הַשֵּׁבֶט הַזֶּה עַד שֶׁהֵם בִּמְעֵי אִמָּן.
כלומר אל תתמה ממה שהיתה יוכבד מן המנין, שהרי היא השלימה מנין ע', ועדיין לא נולדה כשירדו למצרים עד כניסתן. כי לחשיבות השבט הזה, כשהוא במעי אמו נחשב כילוד, ולפי-זה אף שלא היתה נולדת יוכבד בין החומות אלא אחר היותם במצרים ימים רבים, היתה מן המנין, כיון דכבר היתה במעי אימו, אלא דמעשה כך היה שנולדה בין החומות. א"ק אמאי בכל נפש הבאה קמא לא חשיב אלא ס"ו נפש, הוה-ליה לחשוב נמי יוכבד, ויש-לומר דאע"פ דהוא מן המנין, לא יתכן לומר "הבאה" אלא מי שיצא לאויר העולם, שנראה לעין.

יב[עריכה]

וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה (במדבר ג לח)

זָכָה קְהָת שֶׁהִקִּיפוּ בָּנָיו הַמִּשְׁכָּן מִשְׁנֵי רוּחוֹת, הֲרֵי נַעֲשׂוּ שֵׁבֶט לֵוִי אַרְבַּע מַחְלָקוֹת לְהַקִּיף אַרְבָּעָה רוּחוֹת הַמִּשְׁכָּן כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּגָלִים, וּלְפִי מַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ הַלְוִיִּם חוֹנִים לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים סְדוּרִים, הָא כֵיצַד, מַעֲרָב מִשָּׁם אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָן הָיוּ חוֹנִים דֶּגֶל אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין וּמְנַשֶּׁה שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, כְּדֵי לַעֲמֹד בְּכֻלָּם, וְכֵן הִשְׁרָה הַמָּקוֹם לְרוּחַ מַעֲרָב גֵּרְשׁוֹן שֶׁהָיָה עֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ (במדבר ג, כה): הָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסָךְ, מִי יַעֲמֹד לִפְנֵי שֶׁלֶג וּבָרָד וְקֹר וָחֹם, אֹהֶל וּמִכְסֶה וּמָסָךְ, וּלְכָךְ נִקְרָא גֵּרְשׁוֹן, מִי יָגוּר נֶגֶד שֶׁלֶג וּבָרָד וְקֹר וָחֹם, מִי שֶׁהוּא חָזָק כַּשֵּׁן, וְאֵין שֵׁן אֶלָּא לָשׁוֹן חָזָק, כְּדִכְתִיב (שיר השירים ה, יד): מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן. דָּרוֹם טַלְּלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם, וְשָׁם חוֹנִים דֶּגֶל רְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין, וְכֵן הִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ רוּחַ דָּרוֹם בְּנֵי קְהָת, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין הָאָרוֹן שֶׁבּוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים תְּלוּיִים אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ג ד): אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם וגו', (ויקרא כו, טו): וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וגו' (ויקרא כו, יט): וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וּלְכָךְ נִקְרָא קְהָת כְּמָה דְתֵימָא (קהלת י, י): אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל, אִם רָאִיתָ שֶׁקָּהוּ הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד מָטָר וְנַעֲשׂוּ בַּרְזֶל, כְּמָה דְתֵימָא: וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, הֱוֵי יוֹדֵעַ בַּעֲבוּר עֹנֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁלֹא קִיְמוּ, דִּכְתִיב (קהלת י, י): וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל, עַל שֶׁלֹא קִיְמוּ הַתּוֹרָה שֶׁנְּתָנָהּ לָהֶם פָּנִים בְּפָנִים, כְּמָה דְתֵימָא (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו' וְקִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם, הֱוֵי: קִלְקַל, צָפוֹן מִשָּׁם הַחשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם וְשָׁם הָיוּ חוֹנִים שֵׁבֶט דָּן שֶׁהָיוּ חשֶׁךְ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם וְהִנִּיחַ בְּדָן, לְכָךְ הָיוּ חוֹנִים שָׁם בְּנֵי מְרָרִי שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדָתָם הָעֵצִים (במדבר ג, לו). קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה י, ח): מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא, וּלְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ מְרָרִי, עַל מֵרוּר. מִזְרָח מִשָּׁם הָאוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם וְשָׁם הָיוּ חוֹנִים דֶּגֶל יְהוּדָה שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מְלוּכָה בַּעֲלֵי תּוֹרָה בַּעֲלֵי מִצְווֹת, לְכָךְ הָיוּ חוֹנִים שָׁם משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה, בַּעֲלֵי מִצְווֹת, מְכַפְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלָּתָם וּבְקָרְבָּנָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אַשְׁרֵי צַדִּיק וְאַשְׁרֵי שְׁכֵנוֹ, אֵלּוּ שְׁבָטִים שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, יְהוּדָה וְיִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלוּן, הָיוּ כֻּלָּם גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה (בראשית מט, י): לֹא יָסוּר שֵׁבֶט וגו', (דברי הימים א יב, לג). וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה וגו', (שופטים ה, יד): וּמִזְבוּלֻן משְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר, עַל שֶׁהָיוּ שְׁכֵנִים לַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ כֻּלָּן בְּנֵי תּוֹרָה, וּשְׁלשָׁה שֶׁל דָּרוֹם שֶׁהָיוּ לְבַעֲלֵי מַחֲלֹקֶת סְמוּכִין, אָבְדוּ עִמָּהֶם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אוֹי לָרָשָׁע אוֹ לִשְׁכֵנוֹ, וּמִי הָיוּ בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת (במדבר טז, א): קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת, וּלְפִי שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לָהֶם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד, הָיוּ כֻּלָּם בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (במדבר טז, א): וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וגו'. וְכֵן בְּנֵי גָד וּבְנֵי שִׁמְעוֹן אַף הֵם הָיוּ בַּעֲלֵי מְרִיבָה, (במדבר ג, לח): שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שׁוֹמְרִים שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל, כָּל כָּךְ לָמָּה שֶׁאִם הָיוּ נִכְנָסִין לְשָׁם הָיוּ נֶעֱנָשִׁים מִיתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, לח): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת


שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים תְּלוּיִים אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' (ויקרא כו ג). וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם וגו' (ויקרא כו ד)
פירוש, עשיית המצות דועשיתם אותם דבק לאם בחקתי. ואתא למימר שיהא הלימוד על מנת לעשות, ואע"ג דמצותי תשמרו שמעינן שצריכים לעשות המצות, הוה-אמינא דאם לא עשאן שכר לימוד מיהא אית בידו, קא-משמע לן דלמד שלא על מנת לעשות לא מהני כלל. .