יפה תואר על בראשית רבה/צד/ט
| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה צד |
• ט •
אר"ב כשרף הזה כצ"ל. ופי' שרף שנוטף מאילנות:
וי"א שהקב"ה השלים המנין. מדברי פר"א משמע דמוכיח זה מהמקרא אנכי ארד עמך מצרימה ובפסיקתא מייתי לה מהוא תהלתך והוא אלהיך מה כתיב בתריה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה:
חושים בן דן השלים המנין. פי' שהיו לו שני בנים ולא הזכיר הכתוב אלא שם האחד כי השני מת וכמ"ש הראב"ע ובעל המדרש שדא בי' נרגא מתורתו של ר"מ דכתיב ובן דן בל"י ולא הי' לו אלא בן אחד ונקרא בל"ר וכמו ובני פלוא אליאב וכן מביא הדרש מן דן נכנס בצלמוניות אצל אביו נראה שלא היה לו אלא אחד. לכן מוכרחים אנחנו לומר כי סרח בת אשר השלימה את המנין. שהיא חשובה כשנים לפי שהיתה חסידה וחכמה והאריכה ימים הרבה ויחיד השלם נחשב לרבים. אמנם הכתוב לא חשב אותה לשתים רק בבואו להשלים למנין שבעים. אבל במנותו את בני זלפה לא נחשבת רק לאחת וכן אנו מוכרחים לחלק גם לשאר התירוצים. כי להשלים למנין שבעים בה לכלל אשר לא עשה כן בראשונה:
אני הוא שהשלמתי מניין. דריש אמוני מלשון מנין. והנה קצת כתבו שזה רחוק הוא שהיא היתה סרח בת אשר דא"כ חיתה יותר מת"ש שנה. ויפה כתב הרי"א דע"כ חיתה ר"ן שנה כיון שנמנית בין יורדי מצרים ובין באי הארץ וכיון שיצאה מטבע החיות אין פלא שחיתה יותר. וע' בב"ב בפרק יש נוחלין ת"ר ז' קפלו את כל העולם כו' ובתו' שם:
אלא לא כן הדבר כי איש מהר אפרים כצ"ל:
אם במלך למה בדוד. מיתורא דב' קדריש דהיה לו לומר במלך דוד לכן מדריש כאלו כתיב נשא ידו במלך נשא ידו בדוד. וללמד לנו כי ראוי לעונש בין בשביל שנשא ידו במלך גם אם לא היה דוד ובין שנשא ידו בדוד גם אם לא היה מלך וכיוצא בו מדריש לעיל פנ"ג:
כל שמעמיד פניו במלך כאלו העמיד פניו בת"ח ל"ג. דאדרבה כבוד מלך גדול מכל. כי רב שמחל על כבודו כבודו מחול ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אלא ה"ג שכל המעיז פניו בת"ח כאלו מעיז פניו במלך וכ"ה במ"ק. וזה שדריש במה שהעיז פניו בדוד שהיה ת"ח נחשב לו לעון כאלו העיז פנים במלך: