לדלג לתוכן

בראשית רבה צד ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ט.    [ עריכה ]

"הנפש הבאה" וגו' "ובני יוסף אשר יולד לו" וגו'. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן ראית מימיך אדם נותן לחבירו ששים וששה כוסות וחוזר ונותן לו אף שלשה והוא מונה אותם שבעים? אלא זו יוכבד שהשלימה מנין של ישראל במצרים.

רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר יוכבד עבורה בארץ כנען ולידתה בארץ מצרים. הה"ד (במדבר כו, נט): "ושם אשת עמרם יוכבד" וגו', על פיילי דמצרים נולדה.

ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן למוד הקדוש ברוך הוא להיות מונה את השבט הזה עד שהוא במעי אמו. הה"ד (דה"א כה, ג): "לִידוּתוּן בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ [שִׁשָּׁה]" חמשה בפרט ובכללן "ששה", אלא אף שמעי מנאו הקב"ה עד שהוא במעי אמו. ואם יאמר לך אדם עשירי שמעי אמור לו עשירי לדוכן.

ור' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן שימש אבינו יעקב מטתו והקדוש ברוך הוא קורא אותם נפשות הה"ד "במדבר כז" א"ר ברכיה כשרף הזה שאינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו.
ויש אומרים יעקב השלים עמהם את המנין. אמר רבי יצחק משל לשתי לגיונות של מלך דיוקמניאות וגאוסטיינא בשעה שהמלך נמנה עם אלו נמצאו שלמים ובשעה שהמלך עוד נמנה עם אלו נמצאו שלמים.
וי"א הקב"ה השלים עמהם את המנין.
ויש אומרים חושים בן דן השלים עמהן את המנין בתורתן של רבי מאיר מצאו כתוב ובן דן חושים הה"ד (שמואל ב כד) ויבואו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי וגו' בית ירח ירח סינים מדה כנגד מדה דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו ומתברך בשבעים אלף ובנימין נכנס בעשרה ומתברך בארבעים אלף.
וי"א סרח בת אשר השלימה עמהן את המנין הה"ד (ש"ב כ, טז) : "ותקרא אשה חכמה מן העיר" (שם, יז) "ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב" אמרה שמך יואב לומר שאתה אב לישראל ואין אתה אלא קוצר ולית את לפום שמך ולית את ודוד בני תורה עד כאן תמו דברי תורה לא כתיב (דברים כ) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, ואמר לה מן את אמרה ליה (שם, יט) "אנכי שלומי אמוני ישראל" אני הוא שהשלמתי מניינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן לנאמן - יוסף למשה, מה אתה מבקש להמית עיר ולי שאני אם בישראל. מיד (שם, כ) "ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי" וגו', חלילה חלילה שתי פעמים חלילה לדוד חלילה ליואב חלילה למלכות בית דוד, אלא לא כן אלא (שם, כא) "כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד", אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך אלא אמר ר' עזריא בשם ר' יהודה בר' סיחון כל שמעמיד פניו במלך כאלו העמיד פניו בת"ח כ"ש במלך ות"ח, רבי יודן אמר כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז פניו בשכינה. (שם) מנא ידעה אלא אמרה כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא ראשיה מלעיל מיד (שם, כב) "ותבא האשה אל כל העם בחכמתה" אמרה להון לית אתון ידעין מיליא דדוד הידא אומה קמת בהון הידא מלכותא קמת בהון אמרין לה ומהו בעי אמרה להון אלף גוברין ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון אמרו לה כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה אמרה להון דלמא אגב פיוסא שביק ציבחר עבדא נפשה כמה דאזלא מפייסא והדרה מאלף לחמש מאין למאה לעשרה לחד והוא אכסנאי ומנו שבע בן בכרי מיד ויכרתו את ראשו תני סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו אנו הורגים אתכם יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל ואם יחדוהו להן כשבע בן בכרי נותנין ואל יהרגו כולם אר"י בד"א בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אבל הוא מבפנים והן מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגים יתנו להם ואל יהרגו כולם כגון שהוא אומר (שם כ) ותבא האשה אל כל העם הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים תנוהו להם ואל תהרגו כלכם ר"ש אומר כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה עולא בן קישר תבעתיה מלכותא קם וערק לגבי רבי יהושע בן לוי ללוד שדר פרדיסקי בתריה איטפל ליה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ואמר ליה מוטל דלקטיל ההוא גברא ולא ליענשי ציבורא על ידיה איפייס ליה ויהבי ניהליה הוה קא משתעי אליהו בהדיה כיון דעביד הכי לא אתא לגביה צם עלוי תלתין יומין ואתחזי ליה אמר ליה מ"ט אפגר מר א"ל וכי חבר אני למוסרת א"ל ולא מתניתא היא סיע של בני אדם וכו' אמר וכי משנת חסידים היא מיבעי להאי מלתא מתעבדא על ידי אחריני ולא על ידך תני בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים עלה וישב בדפני של אנטוכיא ירדה סנהדרי גדולה לקראתו אמרו לו הגיע זמנו של בית הזה ליחרב אמר להם לאו אלא יהויקים מלך יהודה מרד בי תנו אותו לי ואני אלך אזלון ואמרין ליהויקים נבוכדנצר בעו לך אמר להו וכך עושים דוחים נפש מפני נפש לא כן כתיב (דברים כג) לא תסגיר עבד אל אדוניו אמרו לו לא כך עשה זקנך לשבע בן בכרי הה"ד (שמואל ב כ) הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו ופייליה: