יפה תואר על בראשית רבה/צג/ו
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה צג | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח •
בי לא ביה. אבל לא בכל מקום נוכל לפרש בי למלת הגוף. ויתפרש בכל מקום ומקום לפי ענינו. וע' בזה בראב"ע וברמב"ן:
לסמיות עין. פי' כי אמר ליוסף אשר כל הדבר הזה עלילה היא מאחד מאנשי ביתו. ויוסף יסיר עינו מראות משפט צדק:
בנימוסיות שלנו כו'. וזה הוא הבייה והחמס אשר יש לנו לצעוק עליך. ואע"פ שגם הם אמרו הננו עבדים לאדני י"ל שאמרו כן רק לדרך הפלגה:
זקינתו של זה כו'. ומונה פה שלשה דברים הנכונים לו לעכבו כי לא יקח את בנימין. האחד מצד בנימין עצמו. שה ינקום את נקמתו ממך כמו שנקם בפרעה וינגעהו. השני מצד אביו שלא יקללך ותחול עליך קללתו כמו שחלה קללתו באמו רחל. והשלישי מצד אחיו כי לא ישקוטו עד אשר יפדו אותו. וע"ע ברא"ם:
על חיבת העין בא. יש גורסים בעל חיבת העין. בעל אכסניא. ואין צורך לזה שבנימין מקרי חבת העין שעיני אביו עליו כיון שהוא לבדו נשאר לאביו. ומה שמביא את הכתוב חופף עליו כל היום עי' בפ"ק דיומא מה שמדריש על זה הכתוב:
להוט אחר הזכרים. חשב כן על שבחר ביוסף שהיה יפה תאר. וכ"ה בתנחומא כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדתן כך אתה ראית לבנימין שהוא יפה ואת מחמדו להיות לך לעבד:
מה פרעה מלך. ויתפרש כי כמוך כפרעה כי יש עוד אחד השוה במעלה כמוך וכפרעה. ופירושו כי גדול ונכבד הוא בארצו. וכ"ה בתנחומא כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם כך אנו גדולים במקומנו:
רפש חד רפש כו'. לא רחוק לפרש כל הענין על דרך משל ומליצה מעניני הויכוחים שאמר יהודה כי ינצח את פרעה ואת יוסף בויכוחיו ויראה לכל שהם מעבירים את הדין ויעשקו משפט. ולכן כאשר אמר ליוסף ממך אני מתחיל במה שיחזיק את בנימין שלא כדין חרד מאד כי תגלה נבלותו ורמז למנשה אשר גם הוא היה חכם לב מאד. ורפש חד רפש פי' צעד רק צעד אחד בחכמתו ובדבריו ורגז כל הארמון מרוב חכמתו. ואמר יהודה כי חכם לבב כמוהו ממשפחת אבינו הוא:
זו היא שנאמר ברוה"ק. והנה לעיל פל"ט מדריש זה הכתוב באברהם. ובפ' ל"ד מדריש בנח. ולכן אמר זו היא שנאמר ברוה"ק. כי הדברים הנאמרים ברוה"ק מכלכלים ענינים הרבה. ואינם כדברי בני אדם אשר רק על ענין אחד יסובו דבריו אבל אחת דבר אלהים ושתים זו שמענו. ודורש כי החכמה תעוז לחכם איננה בתחבולותיו אבל הוא בישועת ה' כי ה' יושיע לחכם. ומצי קאי על כל איש ואיש אשר חכמת אלהים בלבו. וכל אגדה זו נאמרה ע"ד מליצה מחכמת יהודה שהרגיזה את כל ארץ מצרים ברב טענותיו המחוכמות. ומחכמת ח?שים להראות את העושק אשר יעשוק יוסף וע"ז בערה כאש חמתו וגם אחי יהודה בראותם את החמה אשר העלה יהודה בטענותיו אזרו גם הם חיל ולא נדמו. ויוסף פחד פן ינצחהו לקח את העמוד של אבן אשר נצב עליו בהגידו את חכמתו לפני יועצי פרעה ועשאו גל של צרורות פי' כי הראה להם כי גם הוא חכם ויכול לפוצץ לרסיסים כל דעה ודעה וכאשר ראה יהודה כי ירא שמים הוא ואלהים בעזרו אז נכנע מפניו: