יפה תואר על בראשית רבה/נה/ד
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה נה | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח •
אחר הרהורי דברים כו' אברהם הרהר כו'. דעתו שהנסיון בא לתכלית המנוסה. כי אברהם הצטער בנפשו שקצרה ידו בעבודת ה' כי ביום שמחתו לא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד. ואמר לו הקב"ה פי' שהודיעהו ע"י הנסיון כי מקובל ומרוצה הוא לפניו אחר. שידוע לו כי גם את בנו לא ימנענו ממנו והאומר כי מלאכי השרת אמרו. או כי יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה סוברים כי הנסיון בא לתכלית הרואים להראות לכל את תוקף אמונת המנוסה בה'. ומחלקותם הוא בזה. למ"ד כי מה"ש אמרו בא להראות תוקף אמונת אברהם כי אברהם היה המנוסה. ולמ"ד יצחק וישמעאל בא להראות תוקף אמונת יצחק כי יצחק היה המנוסה:
מלאכי השרת אמרו כו'. הנה המה אמרו בלי ספק תיכף אחר המשתה. ויקשה לכאורה למה התאחרה העקידה עד כה. י"ל כי זה בא להגדיל הנסיון אף כי יצחק כבר היה גבר בגוברין ונתחזקה האהבה מאד בלבב אביו אשר הזקין יותר ונואש מלהוליד עוד בנים. בכ"ז לא מנעהו מהמות. וכן למ"ד יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה. טעם אחד הוא אף כי יצחק כבר גדול בשנים. והיה בחור כארזים וידי אביו כבדו מזוקן ויכול למחות בו. בכל זאת הכריע נפשו לטבח למען ה'. ובזה א"ש למה לא אמר המדרש ד"א יצחק וישמעאל היו מדיינים כו'. אחרי כי הוא חילק על מה שלפניו. אבל באמת אין כאן מחלוקת כי תרווייהו איתנייהו בנסיון הזה בין לנסות את אברהם ובין לנסות את יצחק ושניהם היו מנוסים. וטעם אחד לשניהם למה התאחרה העקידה:
יצחק וישמעאל היו מדיינים כו'. אע"ג דכבר גורש ישמעאל מבית אברהם אשר יצחק היה שם וישב במדבר פארן ואיך נגשו יחד להתקוטט יחד. וכן קשה לקמן סי' ז' דאמר אברהם תרין אית לי הלא ישמעאל כבר איננו ברשותו ואיך יספק עליו. וי"ל כי המדרש סובר כמו דאיתא בפר"א דישמעאל בא באותו הלילה ממדבר פארן לראות את אברהם:
חביב אני ממך שנמלתי לח' ימים. ומצוה בשעתה עדיף וישמעאל אמר שאני חביב ממך כיון שכבשתי את יצרי ולא מחיתי ולכן אמר יצחק כי גם בכבישת יצרי טוב אנכי ממך. כי גם עתה לא אעכב אם יאמר לי הקב"ה לחתוך אחד מאיברי או להשחט ולתת את נפשי:
כל מה שהלויתה להקב"ה כו'. כי העושה מצוה בעוה"ז הלואה אצלו ית' לשלמו וע"ד הכתוב מלוה ה' חונן דל: