יפה תואר על בראשית רבה/ל/י
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה ל |
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י •
את האלהים התהלך נח ר"י ור"נ כו'. קושיתם היא כי לכאורה משמע דגדול מה שנאמר בנח יותר מבאברהם כי באברהם כתיב התהלך לפני משמע שאינו דבק כל כך בה'. ובנח כתיב את האלהים התהלך משמע דבק באלהים יותר. והא דלא מקשה מחנוך דכתיב גביה ויתהלך חנוך את האלהים י"ל דמפרש חנוך זו מט"ט ולכן אין קשה גם מפשט הכתוב או דמפרש ויתהלך חנוך את האלהים כי נפרד מן הארץ והלך לאלהים וכדמסיים ואיננו כי לקח אותו אלהים. אבל גבי נח קשה ליה. ולכן משני ר"י כי נהפוך הוא כי נח היה כקטן הצריך לאביו ולכן הוליכהו ה' והוא התהלך את האלהים כדי שלא יתעה בארחותיו ואברהם היה כגדול ההולך לפני אביו כי בטוח היה במהלכו ור"נ מדמה את נח למשתקע בטיט עבה ולולא ה' היה בעזרו להוציאו מן הטיט ולהוליכו בדרך סלולה אז נשקע בטיט ובעון הדור. ואברהם היה כאור המאיר ומדריך רבים בדרך ה':
בא והאיר לפני בא"י ומפרש התהלך לפני בא"י כי א"י לגבי חו"ל מקרי פנים:
ר' יוחנן אמר לרועה כו'. המשל של ר"י דומה כי הוא סובר כר' יהודה דנח היה צריך לשמירה מאת ה' כי הוא ינהלנו. ולכן מדמה לרועה אשר עיניו תמיד על צאנו לנהלם כי לא יתעו. ור"ל סובר כר"נ כי אברהם הלך להפיץ אור ה' ואמונתו לפניו בארץ. ולכן מדמה לזקנים ההולכים לפני הנשיא להגדיל כבודו. ומה דמסיים ע"ד דרשב"ל הוא צריך לכבודנו חלילה לומר כפשוטו כי ה' צריך לכבוד זולתו אבל פירושו כיון דהקב"ה ברא הכל לכבודו לכן יחפוץ שבני אדם יכירו וידעו את כבודו. ולו לבדו יכרעו ברך. ויש לפרש עוד כי טעם מחלוקת ר"י ור"ל הוא באופן השגחת ה' על התבל. ר"י סובר כי השגחת ה' מתפשטת בשוה על כל יצוריו מטעם שהם יצירי כפו. וכמ"ש רז"ל הקב"ה יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים. ולכן מדמה לרועה המנהל את עדרו מצד שהצאן הם קניניו. וז"ש ע"ד דר"י אנו צריכים לכבודו שהוא ית' צריך להקדים לנו משאת השגחה מאת פניו. ור"ל סובר כדעת הרב בח"ג במורה שהשגחת ה' הוא כפי השכל. והצדיק והחכם מושגחים בפרטית מאת ה' ושאר בעלי חיים נכנסים רק בהשגחה כללית ונמסרים מצד מה ליד המקרה. לכן מדמה לנשיא שאין השגחת הנשיא בפרט רק עם החכמים בעלי סודו. ושאר העם מתנהגים מידו רק בכלל. וזה שמסיים ע"ד דרשב"ל הוא צריך לכבודנו. פי' כי אנחנו צריכים להקדים לו בשכל ובדעת להתקרב אליו ולכבדו כדי שנזכה ע"י זה להשגחה פרטית: