יפה תואר על בראשית רבה/לג/ה
| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה לג | >>
• א • ג • ה • ו • ז •
הה"ד שלח חשך ויחשך. זה הכתוב הובא הנה רק ע"ד מליצה. כי השולח חשך תחשך שליחותו ולכן השליחות ע"י העורב אשר חשך משחור תארו. היתה גם תשובתו חשכה. וכן איתא בפר"א וישלח את העורב לידע מה בעולם והלך ומצא נבלת אדם מושלכת בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב שליחותו ושלח את היונה והשיבה את שליחותו מכאן אמרו השולח דברים ביד טמא כשולח ביד כסיל והשולח דברים ביד טהור כציר נאמן לשולחיו. וכוונת המדרש לתת טעם למה כתבה וספרה לנו התורה שליחות העורב. כיון דשליחותו לא הועילה כלום. אך היא באה ללמד לשולחים שלוחים כי יבחרו נקיים וטהורים:
משיבו תשובה. כבר כתבנו למעלה כי בזמנים הראשונים היו גם כל בעלי חיים בני הבחנה ודעה. ויכלו לחקור ולהתבונן באיזה ענינים. אבל התשובה אשר השיב העורב ע"כ היה בצפצוף לשונו כפי דבורם זה לזה ונח היה מבין מחשבת העורב בחכמתו וכמו שמצינו בריש חזית על שלמה המלך ע"ה צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי. וכן יתפרש גבי יונה לקמן סי' ו'. וע' בפ' חלק תשובת העורב באופן אחר:
דרש ר"ע מעשה דור המבול כו'. הך דרשא שייך למעלה בסי' ג' דדרש להון התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים וכן דרש ר"ע ישכחהו רחם הם שכחו רחמי מן הבריות אף הקב"ה שיכח רחמיו מהם וע"ע בדרש זה בביאור הרי"פ בשם היפ"ת. [אבל מ"ש בסוף דבריו דאין משיבין על הדרש ליתא ביפ"ת והוא כתב כי הכתוב הזהיר באמצע את דור הפלגה משום דדמי לדור המבול בענין זה]: