לדלג לתוכן

יפה תואר על בראשית רבה/י/ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה י |
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

הגביהה מבעוד יום כו'. ולפירושו גמר המלאכה היה בנקודה שיצא יום הששי ובא יום השביעי. כמגביה הקורנס ומורידה וכל יום הששי נעשתה המלאכה. לכן לא כתיב ויכל ביום הששי. ויען דכבד על האדם להבין איך לצמצם את הרגעים לכן באו אח"ז דברי רשב"י בשר ודם כו' לבאר הדברים יותר. והכל דבר אחד הוא וגניבא ורבנן לא נחו בזה. כי ויכל אלהים ביום השביעי משמע שהמלאכה עצמה נעשה בשביעי. ומפרשי כי חידוש מציאת השבת נקרא מלאכה. וכתיב ויכל ביום השביעי כי בשביעי נברא ונגמר השבת. ונקרא השבת מלאכה רק ע"ד ההעברה משום שהוא הטוב והעיקר בכל ששת ימי המעשה כי הוא הפועל ומעיר על חדוש העולם הנעשה בששת הימים:

אוי לעולם מדיניו שקשים הם כיון שגיהנם בוער מאז:

ומה נברא בו לאחר ששבת. בא לתרץ הלשון וישבות דמשמע ששבת מעמלו. וזה לא נתן להאמר. לכן מפרש וישבות כי את הנחת והשלוה אשר בשביתה. ור"ל מפרש וישבות לפעל יוצא וכמו וישבית. ופירושו שהשבית והניח לעולמו במה שסלק ידו מהם. כי בכ"ז שהיתה ידו עליהם היו מותחים והולכים ויגעים ואח"כ נחו:

א"ר אבא בשר ודם. בא לספר גודל חסדי ה' כי בשר ודם נותן מתנה רק בעד העמל והיגיעה. והקב"ה נותן ברכה גם בעת השביתה: