יפה תואר על בראשית רבה/יח/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה יח | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

קישטה ככלה כו'. כל הדברים האלה א"א לקחת אותם כפשוטם וצפון בהם רמז ומשל נשגב. ואפשר שאדם רומז אל השכל העיוני וחוה רומזת אל המעשה אשר שניהם נזקקים זה לזה. וכ"ד מיני קישוטים רומז לעולם הנבדלים הנמנים לעשר עלולים. ולעולם הגרמיים הנמנים לעשרה גלגלים. ועולם השפל אשר בו ד' היסודות. והחופה היא השכל אשר יכהן פאר לאדם. והאומר עשר סובר כי יש מבוא לשכל האנושי בכל עשרה העלולים. אבל לא בעילה ראשונה ית' שאין מבוא למחקר בה והאומר י"ח סובר כי השגת השכל תשוטט גם בעילה הראשונה להשיג מציאותו וחכמתו והאומר ט' שאפילו בעלול הראשון היוצא מעילה הראשונה אין מבוא לשכל האנושי לרוב הפשטותו מכל חומר וכמ"ש רבים. ומדמה את העלול הזה לזהב העומד בראש כל חומרי האדמה ואמר דזה לא מחשב בכללי החופות. ור' אחא פי' שעשה כתלים של זהב כלומר שהכתלים מבדילים בין השגתו ובין העלול הזה. ושכלו יקצר להשיגו אבל בשאר העלולים עשה לו חופה להשתעשע שם בשכלו. ור' אלעזר בר ביסנא אמר אפילו קורקוסים של זהב עשה לו. פי' שנתן בו הכח להתבונן גם בהעלול הראשון ולדעת התחברותו עם שאר העלולים [הדברים האלה העתקנו לתת רוח דעת בדברי רז"ל הנראים כתפל בלי מלח. ובפרט להסיר את ההגשמה הנראית בדבריהם לכאורה ואם ימצא החכם דרך מרוחה יותר אשרהו ואשרי חלקו]: