יפה תואר על בראשית רבה/יב/יא
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה יב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • טז •
ר' אלעזר ורבי יהושע כו'. מחלקותם הוא בזה. כי לר"א חומר גרמי השמים אשר המה נצחיים איננו חומר גרמי הארץ ההוים ונפסדים וכמ"ש המורה בח"ב פכ"ו ולפ"ז ברא הקב"ה שני חומרים מתחלפים חומר השמים וחומר הארץ. ור"י סובר כי רק חומר אחד ברא הקב"ה אשר ממנו ברא את השמים הנצחיים. ואת החומר הזה שנה והחליף בתכונתו לברוא ממנו גרמי הארץ המשתנים ונפסדים בזמניהם. ור"ה בשם ר' יוסף סובר כי הכל נבראו מחומר הארץ. יען דסובר כב"ה אשר הארץ נבראת תחלה וכדאיתא לעיל בסוף פרשה א'. ור"י אזיל ע"כ בשיטת ב"ש שהשמים נבראו תחלה. ור"א יסבור כרשב"י שם שהשמים והארץ נבראו יחדיו. ורב נחמן מוסיף ומבאר את הדבר כי גם החמה אשר היא עצם מאיר. בכ"ז חומרה הוא מן העפר. וי"ל עוד בזה כי יש מחלוקת בין החוקרים בתכלית הבריאה. הדעה האחת היא כי לכל יציר נברא יש תכליתו. ואין נברא אשר יהיה לתכלית דבר אחר. וזה הוא דעת ר"א האומר כי כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים וכל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ. כי תכלית כל אחד הוא בגופו. ואין תכלית האחד בשני. הדעה השניה היא כי העליונים הם העיקר והעולם השפל הוא טפל להם. וזה הוא דעת ר"י האומר כל מה שיש בשמים ובארץ ברייתו מן השמים. כלומר כי העליונים הם העיקר והתכלית לכל הנמצאים. הדעת השלישי כי תכלית הבריאה הוא האדם אשר הוא תפארת היצירה. והוא הנכבד גם מן המלאכים. וזה הוא דעת ר"ה בר"י האומר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ אשר ממנה קורץ האדם והוא תכלית כל הבריאה: