ילקוט שמעוני תורה ריא

רמז ריא

המשך פרק יב

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח (שמות יב מג). יש פרשה שהוא כולל בתחילה ופורט בסוף פורט בתחילה וכולל בסוף. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש פרט. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כלל. זאת חקת התורה כלל. ויקחו אליך פרה אדומה פרט. זאת חקת הפסח כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. (פרט ו) כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. זאת חקת הפסח בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמר בפסח מצרים הכתוב מדבר. אין לי אלא פסח מצרים בפסח דורות מנין. תלמוד לומר ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו. נם לו רבי יאשיה אחד זה ואחד זה בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר. ומה תלמוד לומר ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו. אלא בא הכתוב ללמד בו דברים המחוסרין בו. איסי בן עקביא אומר חוקה האמורה בפסח אינה אלא גופו. וכל בן נכר לא יאכל בו אחד ישראל מומר ואחד גוי במשמע. שנאמר כה אמר אדני אלקים כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי. וכל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו, משמדות פסולות בפסח ואין משמדות פסולות בתרומה. ואצטריך דאי כתב רחמנא ערל משום דלית ליה מילה אבל בן נכר דאית ליה מילה אימא לא. ואי אשמעינן בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל דלבו לשמים אימא לא צריכא. תושב ושכיר לא יאכל בו, בו אינו אוכל אבל אוכל במצה ומרור. ומלתה אותו אז יאכל בו, בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה. ועצם לא תשברו בו, בו בכשר ולא בפסול. וכל עבד איש, אין לי אלא עבד איש עבד אשה וקטן מנין תלמוד לומר מקנת כסף מכל מקום. אמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחרות ואינו צריך גט שחרור שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף. עבד איש ולא עבד אשה. אלא עבד שיש לרבו רשות עליו קרוי עבד שאין לרבו רשות עליו אין קרוי עבד:

ומלתה אותו אז יאכל בו. מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, אין לי אלא מילת עבדיו מילת זכריו מנין? הרי אתה דן, נאמר כאן אז ונאמר להלן אז, מה להלן מילת זכריו אף כאן מילת זכריו. מה כאן מילת עבדיו אף להלן מילת עבדיו דברי רבי אליעזר. רבי ישמעאל אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, ומה תלמוד לומר ומלתה אותו אז יאכל בו. אלא הרי שהיו לפניו עבדיו ערלים, מנין שאם רצה למוהלן ולהאכילן בפסח שהוא רשאי, תלמוד לומר ומלתה אותו אז יאכל בו. מצינו שהוא רשאי לקיים לו עבדים ערלים, שנאמר וינפש בן אמתך. רבי אליעזר אומר אינו רשאי לקיים לו עבדים ערלים, שנאמר ומלתה אותו. אם כן מה תלמוד לומר וינפש בן אמתך. אלא שלקחו רבו מערב שבת עם חשיכה ולא הספיק למוהלו עד שחשכה, לכך נאמר וינפש בן אמתך והגר.

דבר אחר: ומלתה אותו אז יאכל בו. למה נאמר? להביא את שנתקיימה בו מצות מילה [אפילו] שעה אחת אף על פי שחזר הבשר וחפה את העטרה אינו מעכבו מלאכול לא בפסח ולא בתרומה. ועל זה נמנו רבותינו בלוד ואמרו אינו חוצץ לטומאה:

תושב ושכיר לא יאכל בו. תושב זה גר תושב. שכיר זה הגוי. רבי אליעזר אומר תושב ושכיר לא יאכל בו למה נאמר? לדון מן הפסח על התרומה לפסול בה את הערל. עד שלא יאמר יש לי בדין. מה אם פסח הקל פסל בו את הערל תרומה חמורה אינו דין שיפסול בה את הערל. לא אם אמרת בפסח שמיעט הכתוב זמן אכילתו לאוכלין. לפיכך פסל בו את הערל תאמר בתרומה שריבה הכתוב זמן אכילתה לאוכליה (אינו) דין שלא יפסול בה את הערל. תלמוד לומר [תושב ושכיר בפסח] תושב ושכיר בתרומה, מופנה להקיש ולדון גזירה שוה. מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל. אף שכיר ותושב האמור בתרומה פסל בו את הערל. רבי יצחק אומר תושב ושכיר לא יאכל בו למה נאמר והלא כבר נאמר כל בן נכר לא יאכל בו. אבל אם היה ערבי מהול וגבעוני מהול שומע אני יהא כשר לאכול בפסח תלמוד לומר תושב ושכיר לא יאכל בו: