ילקוט שמעוני תורה רי

רמז רי

המשך פרק יב

ומושב בני ישראל (שמות יב מ). כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה (שם). וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג). כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים. רבי אומר: כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג). וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו טז). כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? אם יעשו תשובה גואלם אני לדורות, ואם לאו גואלם אני לשנים.

(כתוב ברמז ג'): ומושב בני ישראל (שמות יב מ). ויהי מקץ שלשים שנה וגו' (שמות יב מא). מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין. בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם בין הבתרים. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו לבשרו. בחמשה עשר בניסן נולד יצחק שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה'. וכן אתה מוצא שכל זמן שישראל משועבדים שכינה משועבדת עמהן שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וגו' וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים לטהר ואומר בכל צרתם לו צר. אין לי אלא צרת ציבור צרת יחיד מנין תלמוד לומר יקראני ואענהו וגו' ואומר ויקח אדוני יוסף אותו ומהו אומר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. וכן הוא אומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו. רבי עקיבא אומר אילולי הדבר כתוב אי אפשר לאמרו כביכול אמרו ישראל לפני המקום עצמך פדית. וכן אתה מוצא שכל מקום שגלו ישראל כביכול שכינה גלתה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך וגו'. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שולחתי בבלה. גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום. וכשהם חוזרין שכינה חוזרת עמהם שנאמר ושב ה' את שבותך אינו אומר אלא ושב ה' אלקיך. ואומר אתי מלבנון כלה וכי מלבנון היא באה והלא ללבנון היא עולה מה תלמוד לומר אתי מלבנון אלא כביכול אני ואת עולין מלבנון:

ליל שמורים הוא לה'. בו נגאלו בו עתידין להגאל דברי רבי יהושע, שנאמר הוא הלילה הזה לה'. רבי אליעזר אומר בו נגאל אבל לעתיד לבוא אין נגאלין אלא בתשרי, שנאמר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו. מפני מה? כי חק לישראל הוא. ומה תלמוד לומר הלילה הזה לה'. אלא הוא הלילה שאמר הקב"ה לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך. וכשהגיע הקץ לא עכבן אפילו כהרף עין. שמורים לכל בני ישראל לדורותם. מגיד שכל ישראל צריכין להשתמר בו:

רבי אליעזר אומר בניסן נגאלו בתשרי עתידין להגאל, דכתיב תקעו בחודש שופר. וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. רבי יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, מאי טעמא? ליל שמורים הוא לה'. לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית. ואידך לילה המשומר ובא מן המזיקין. תנן התם: לא יפחתו לו מארבע כוסות, והיכי קיימי רבנן ומתקני מילתא דאתי בה לידי סכנא, והתניא לא יאכל תרי ולא ישתה תרי. אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא ליל שמורים הוא לה'. לילה המשומר ובא מן המזיקין: