ילקוט שמעוני תורה רא

<< · ילקוט שמעוני · תורה · רא · >>

רמז רא

המשך פרק יב

(מכילתא): שבעת ימים מצות תאכלו (שמות יב טו). שומע אני כל מצה במשמע. תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ (דברים טז ג). לא אמרתי אלא דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ, אלו חמשת המינין החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל והשיפון יצאו האורז והדוחן והפרגין והשומשמין והקטניות שאין באין [לידי חמוץ אלא] לידי סרחון. שבעת ימים מצות תאכלו שומע אני אף מעשה קדירה במשמע תלמוד לומר לחם, שבעת ימים מצות תאכלו עם יום טוב הראשון או אינו אלא חוץ מיום טוב הראשון תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים ואי עד יום האחד ועשרים מוציא סמוך לעשרים תלמוד לומר שבעת ימים מצות תאכלו לעשות הראשון חובה ושאר הימים רשות, או אינו אלא לעשות הראשון רשות ושאר הימים חובה תלמוד לומר בראשון בארבעה עשר קבעו הכתוב חובה. כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות השביעי היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף כולן רשות, אי מה שביעי רשות אף לילה הראשון רשות תלמוד לומר בראשון בארבעה עשר וגו' קבעו הכתוב חובה.

דבר אחר: כתוב אחד אומר ששה, וכתוב אחד אומר שבעה, ששה מן החדש ושבעה מן הישן. אך ביום הראשון. מערב יום טוב או אינו אלא יום טוב עצמו? תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי. לא תשחט את הפסח וחמץ קיים דברי רבי ישמעאל. רבי יונתן אומר אינו צריך, והלא כבר נאמר וכל מלאכה לא יעשה בהם. שריפה מעין מלאכה היא. ומה תלמוד לומר תשביתו שאור. מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב עצמו? תלמוד לומר "אך" חלק. רבי יהודה אומר: תשביתו בשריפה או אינו אלא בכל דבר? הרי אתה דן וכו'. תניא רבי יהודה אומר: אין בעור חמץ אלא שריפה, והדין נותן, ומה נותר שאינו בבל יראה ובל ימצא טעון שריפה, חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא אינו דין שטעון שריפה. אמרו ליה: כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. אם לא מצא עצים לשרפו יהא יושב ובטל? והתורה אמרה תשביתו שאור מבתיכם. בכל דבר שאתה יכול להשביתו. חזר רבי יהודה ודן דין אחר, נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה, מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה, אמרו לו נבלה תוכיח שאסורה באכילה ואינה בשריפה, אמר להן הפרש נותר אסור באכילה ובהנאה וחמץ אסור באכילה ובהנאה, מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה. אמרו לו שור הנסקל יוכיח שאסור באכילה ובהנאה ואין טעון שריפה, אמר להן הפרש נותר אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת וחמץ אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת, מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה. אמרו ליה חלב שור הנסקל יוכיח שאסור באכילה ובהנאה וענוש כרת ואין טעון שריפה. חזר רבי יהודה ודן דין אחר, נותר ישנו בבל תותירו וחמץ ישנו בבל תותירו. מה נותר טעון שריפה אף חמץ טעון שריפה. אמרו ליה: אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק, לדבריך יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה, שתק ר' יהודה. אמר רב יוסף: היינו דאמרי אינשי כפא דחטא נגרא בגווה נשרוף חרדלא, אביי אמר סדנא בסדני יתיב מדויל ידיה משתלם. רבא אמר גירא בגיריה מיקטיל מדויל ידיה משתלם. נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה, למדת על נותר שאינו אלא בשריפה אף חמץ לא יהא אלא בשריפה. נבלה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה, היא תוכיח על חמץ אף על פי שהוא אסור באכילה לא יהא בשריפה. אמרת הפרש נותר אסור בהנאה וחמץ אסור בהנאה, אם למדת על נותר שאינו אלא בשריפה אף חמץ לא יהא אלא בשריפה. והרי שור הנסקל יוכיח שהוא אסור בהנאה ואינו בשריפה. הוא יוכיח על חמץ אף על פי שהוא אסור בהנאה לא יהא בשריפה, אמרת הפרש נותר חייבין עליו כרת וחמץ חייבין עליו כרת, אם למדת על נותר שהוא בכרת ואינו אלא בשריפה אף חמץ לא יהא אלא בשריפה. והרי חלב שור הנסקל יוכיח שחייבין עליו כרת ואינו בשריפה. הוא יוכיח על חמץ אף על פי שחייבין עליו כרת לא יהא בשריפה. אמרת הפרש אדון ארבע לשונות כאחת, נותר אסור באכילה ואסור בהנאה וחייבין עליו כרת והזמן גורם. וחמץ אסור באכילה ואסור בהנאה וחייבין עליו כרת והזמן גורם. ואל תאמר נבלה תוכיח שאף על פי שאסור באכילה אינה אסורה בהנאה, ולא שור הנסקל יוכיח שאף על פי שאסור בהנאה אין חייבין עליו כרת. ולא חלב שור הנסקל יוכיח שאף על פי שחייבין עליו כרת אין הזמן גורם. אלמד דבר מדבר ואדון דבר מדבר. אלמד דבר שהוא שוה בארבעה דברים מדבר שהוא שוה בארבעה דברים, ולא אלמד דבר שהוא שוה בארבעה דברים מדבר שהוא שוה בדבר אחד או בשנים או בשלשה, אמר ליה רבי יהודה בן בתירא: סבור אתה שאתה מחמיר עליו, אין אתה אלא מקיל עליו, אם לא מצא אור ישב לו ולא ישרוף, אלא בלשון זה הוי אומר, עד שלא תגיע שעת הביעור מצות כילויו בשריפה, משתגיע שעת ביעור מצות כילויו בכל דבר, רבי אומר: בדבר שהוא בבל יראה ובל ימצא אין אתה מוצא אלא בשריפה. כי כל אוכל מחמצת ונכרתה. שומע אני חמץ במשמע? תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ. לא אמרתי אלא בדבר שהוא בא לידי מצה וחמץ, אלו חמשת המינין וכו'. כרת - אין הכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא - מזידה דברי רבי עקיבא, מישראל - שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר. תלמוד לומר מלפני אני ה'. בכל מקום הוא ברשותי. הנפש (כתוב ברמז תק"ז). מיום הראשון עד יום השביעי עונשו שבעה ואזהרתו לעולם. שהיה בדין הואיל וחלב חייבין עליו כרת וחמץ חייבין עליו כרת. אם למד על החלב שעשה עונשו כאזהרתו, יכול אף חמץ יעשה עונשו כאזהרתו? תלמוד לומר מיום הראשון עד יום השביעי. עונשו שבעה ואזהרתו לעולם. עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר כל מחמצת לא תאכלו. דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנלן? אמר אביי תרי קראי כתיבי, כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. וכתיב אך ביום הראשון תשביתו. הא כיצד? לרבות ארבעה עשר לביעור. ואימא לרבות ליל חמשה עשר לביעור? דסלקא דעתך אמינא ימים אין לילות לא, קא משמע לן אפילו לילות. ההיא לא צריכה קרא, דהא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה. דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ. וכתיב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות. וכתיב ביה במצות בערב תאכלו מצות. ואימא לרבות ליל ארבעה עשר לביעור. ביום כתיב. ואימא בצפרא? "אך" חלק. דבי רבי ישמעאל תנא: מצינו ארבעה עשר שנקרא ראשון, שנאמר בראשון בארבעה עשר. רב נחמן אמר: ראשון דמעיקרא משמע, שנאמר הראשון אדם תולד. ומהני שלשה ראשון דכתיבי במקרא קודש דפסח, ומקרא קודש דסוכות, ומצות לולב, לאיתותביה לרב נחמן דהני ראשון דכתיבי בהו לאו למשמעותייהו אתו אלא שמא בעלמא הוא דנקרא ראשונים. וכדתנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עשו, דכתיב ויצא הראשון אדמוני. ולבנין בית המקודש, דכתיב כסא כבוד מרום מראשון. ולשמו של משיח, שנאמר ראשון לציון הנה הנם וגו'. רבא אמר: לא תשחט על חמץ דם זבחי. לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים. ואימא כל חד וחד כי שחיט. זמן שחיטה אמר רחמנא. תניא נמי הכי אך ביום הראשון תשביתו וכו'. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר אך ביום הראשון וגו'. וכתיב וכל מלאכה לא תעשו. ומצינו הבערה בתורה שהיא אב מלאכה, אמר רבא שמע מינה מדרבי עקיבא תלת. שמע מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה. ושמע מינה הבערה לחלק יצתה. ושמע מינה לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:

ביום הראשון מקרא קודש. וביום השביעי. קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהן קרואין מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וגו'. כל מלאכה לא יעשה בהם. אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא אסור בעשיית מלאכה, יום טוב הראשון מנין? תלמוד לומר ביום הראשון מקרא קודש. אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהוא אסור בעשיית מלאכה, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר את חג המצות תשמור. מכל מקום דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר אינו צריך, אם יום טוב הראשון והאחרון שאין קדושה לא לפניהן ולא לאחריהן הרי הן אסורין בעשיית מלאכה. חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהו אסורין בעשיית מלאכה. ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה, הן יוכיחו על חולו של מועד שמותרין בעשיית מלאכה אף על פי שיש קדושה לפניהן ולאחריהן. לא אם אמרת בששת ימי בראשית שאין בהן קרבן מוסף לפיכך מותר בעשיית מלאכה. תאמר בחולו של מועד שיש קרבן מוסף לפיכך הוא אסור בעשיית מלאכה, והרי ראשי חודשים יוכיחו שיש בהן קרבן מוסף ומותרין בעשיית מלאכה, והן יוכיחו על חולו של מועד שאף על פי שיש בו קרבן מוסף יהא מותר בעשיית מלאכה. לא אם אמרת בראשי חודשים שאינן קרויין מקרא קודש לפיכך מותר בעשיית מלאכה, תאמר בחולו של מועד שהן קרוין מקרא קודש לפיכך אסור בעשיית מלאכה. כל מלאכה לא יעשה בהן. לא תעשה אתה ולא יעשה חברך אבל גוי יעשה מלאכתך או אינו אלא לא יעשה גוי מלאכתך? תלמוד לומר ששת ימים וגו'. אבל יעשה גוי מלאכתך דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר אינו צריך, הרי הוא אומר זכור את יום השבת. והרי דברים קל וחומר, ומה שבת חמורה אי אתה מוזהר על מלאכת הגוי כמלאכתך. יום טוב הקל דין הוא שלא תהא מוזהר על מלאכת הגוי כמלאכתך. כל מלאכה לא יעשה בהם. אין לי אלא יום טוב שאתה מוזהר על מלאכת חברך כמלאכתך, שבת מנין? קל וחומר, ומה אם יום טוב הקל אתה מוזהר על מלאכת חברך כמלאכתך, שבת חמורה דין הוא שתהא מוזהר על מלאכת חברך כמלאכתך. אך אשר יאכל לכל נפש. כל אוכל נפש דוחה יום טוב ואין עבודה דוחה את יום טוב. שהיה בדין, ומה אם במקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה את השבת מקצת עבודה דוחה את השבת. מקום שכל אוכל נפש דוחה את יום טוב אינו דין שתהא כל עבודה דוחה את יום טוב, תלמוד לומר אך אשר יאכל. כל אוכל נפש דוחה יום טוב ואין כל עבודה דוחה את יום טוב ולא מקצת אוכל נפש דוחה את השבת. והדין נותן, ומה אם במקום שאין כל עבודה דוחה את יום טוב כל אוכל נפש דוחה את יום טוב, מקום שמקצת עבודה דוחה את השבת אינו דין שיהא מקצת אוכל נפש דוחה את השבת. תלמוד לומר נפש אשר יאכל וגו'. כל אוכל נפש דוחה את יום טוב ואין מקצת אוכל נפש דוחה את השבת:

אך אשר יאכל לכל נפש. שומע אני אף נפשות בהמה ונפשות אחרים במשמע? תלמוד לומר לכם. לכם לא לבהמה. לכם ולא לאחרים דברי ר' ישמעאל. ר' יוסי הגלילי אומר אך אשר יאכל אף נפשות בהמה במשמע. משמע מביא נפשות בהמה ומביא נפשות אחרים תלמוד לומר אך חלק. ר' עקיבא אומר אך אשר יאכל לכל נפש נפש בהמה במשמע. משמע מביא נפש בהמה ונפש אחרים תלמוד לומר לכם ולא לאחרים. ומה ראית לחלק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על האחרים שהאחרים אין מזונותם עליך אבל הבהמה מזונותיה עליך. אך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש. אלא מעתה נזדמן לו צבי ביום טוב הואיל ואינו שוה לכל נפש הכי נמי דאסור למשחטיה אמר ליה אנא דבר הצריך לכל נפש אמינא וצבי נמי צריך לכל נפש הוא לאפוקי מוגמר שאינו צריך לכל נפש. הוא לבדו (כתוב ברמז קצ"ט):

דרש רב חסדא ואיתימא רב יוסף אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם (פירוש: שנתקלקל), ואחד גריפת תנור וכירים. באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן. דתנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ור' יהודה מתיר במכשירי אוכל נפש. מאי טעמא דתנא קמא? אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם. הוא ולא מכשיריו. ור' יהודה אמר קרא "לכם" לכל צרכיכם. ותנא קמא נמי הכתיב "לכם". ההוא מיבעיא ליה לכם ולא לגוים. ואידך נמי הכתיב "הוא". אמר לך כתיב הוא וכתיב לכם, כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב:

(מכילתא): ושמרתם את המצות. שמרם שלא תביאם לבית הפסול, מכאן אמרו: תפח תלטוש בצונן. שיאור ישרף והאוכלו חייב כרת. אי זהו שיאור כקרני חגבים. סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. ואי זהו שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו. ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך לא יחמיצו את המצוות אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד. אמר ר' שמעון בן לקיש אין מעבירין על המצוות. אמר רבא שמע מינה מדר' שמעון בן לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור. ודשון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות דכי פגע ברישא במזבח פגע. דתניא שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה. ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה. מזבח ממוצע ועומד באמצע: