ילקוט שמעוני תורה קמז
<< · ילקוט שמעוני · תורה · קמז · >>
רמז קמז
וכוס פרעה בידי. מכאן קבעו חכמים ד' כוסות של לילי פסח. ר' הונא בשם ר' בנאה, כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו במצרים: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. ר' שמואל בר נחמן אמר: כנגד ד' כוסות שנאמרו כאן: וכוס פרעה בידי, "ואשחט אותם אל כוס פרעה", "ואתן את הכוס על כף פרעה", ["ונתת כוס פרעה בידו"]. ר' לוי אמר: כנגד ארבע מלכיות. ר' יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבע כוסות של תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם, הדא הוא דכתיב: "כי כה אמר ה' וגו' קח את כוס היין [החמה הזאת מידי]", "כוס זהב בבל ביד ה'", "כי כוס ביד ה' וגו' מלא מסך", "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם". וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבוא, שנאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי", "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה", "כוס ישועות" – שתי ישועות: אחת לימות המשיח, ואחת לימות גוג ומגוג.
אמר לו: אתה בשרתני בשורה טובה, אף אני מבשרך בשורה טובה; בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך.
כי גנב גנבתי. אמר ר' אחא מכאן שנגנב שני פעמים:
אמר ר' יוחנן: מניין שכל החלומות הולכין אחר הפה? שנאמר: ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא: והוא דפתר ליה מעין חלמיה, שנאמר: "איש כחלומו פתר".
כתיב וירא שר האופים כי טוב פתר. מנא ידע? אמר ר' אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד ראה בחלומו פתרון חלומו של חבירו.
אף אני בחלומי (כתוב ברמז כ"ז):
והנה שלשה סלי חורי על ראשי. אלו שלש מלכיות הראשונות. "ובסל העליון", זו מלכות הרביעית, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם. "והעוף אוכל אותם", משאכל העליון, אחר כך אוכל התחתון.
אמר ליה: אתה בשרתני בשורה רעה, אף אני מבשרך בשורה רעה: בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ.
ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה. יום גינוסיא שלו.
ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. בכל יום היה מתנה תנאים, ומלאך בא והופכן; קושר קשרים, ומלאך בא ומתירן. אמר לו הקב"ה: אתה שכחתו ואני לא שכחתיו:
פרשת מקץ:
[עריכה]פרק מא
[עריכה]"קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר" וגו'. זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה, מה טעם? קץ שם לחשך. כל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם. נעקר יצר הרע מן העולם, אורה ושמחה בעולם, עבר אופל וצלמות מן העולם. דבר אחר: קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורין; כיון שהגיע הקץ, חלם פרעה חלום, ויהי מקץ שנתים ימים. דבר אחר: ויהי מקץ שנתים ימים. כתיב: "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור". אמר ר' שמעון בר אבא: כגון בין שותה צונן לשותה חמין. מלקט עצמות חד הוה בצפורי, ואית דאמר ר' שמואל בר אבא הוה, בשעה שהיה רואה עצמות שחורות הוה אמר: אלו של שותה מים; אדומות היה אומר: אלו של שותה יין; לבנות היה אומר: אלו של שותה מים חמין. דבר אחר: בכל עצב יהיה מותר, צער שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה; למה? שנשא בתה. ודבר שפתים אך למחסור, על ידי שאמר לשר המשקים: "כי אם זכרתנו והזכרתני אל פרעה", נתוסף לו עוד שנתים. "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", זה יוסף. "ולא פנה אל רהבים ושטי כזב", על ידי שאמר לשר המשקים וכו'.
"כי מבית הסורים יצא למלוך", זה יוסף, מבית האסורין ממש. "כי גם במלכותו נולד רש", במלכותו של יוסף נולדה רישותו של פוטיפר. "כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים", אמר פרעה: מי מתקיים על מי? אני על אלהי או אלהי עלי? אמר לו: אתה על אלהיך. הרשעים הם מתקיימים על אלהיהם, והנה עומד על היאור. הצדיקים אלהיהן מתקיימים עליהן, "והנה ה' נצב עליו". האבות הן הן המרכבה.
ופרעה חולם. וכל הבריות אינן חולמין? אלא חלומו של מלך על כל העולם הוא.
למה נתוסף לו שתי שנים? כדי שיחלום פרעה ויתגדל על ידי חלום.
והנה מן היאור עולות שבע פרות. בשעה שהשנים יפות, הבריות נעשו אחין אלו לאלו, ותרעינה באחו, אחוה ואהבה בעולם, וכן הוא אומר: "ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב" (כירי עבד קירי אדון), וכן הוא אומר: ישאו הרים שלום לעם"; וכשהן רעות נעשין אחרים לחבריהם, שנאמר: "שבע פרות אחרות", שהופכות פניהם מהן.
והנה שבע שבלים דקות ושדופות קדים. בשעה שהשנים רעות, גופן של בני אדם מעלה חטטים.
ויהי בבוקר ותפעם רוחו. הכא את אמר ותפעם רוחו, ולהלן את אמר "ותתפעם". ר"י אומר: כאן חלמא בעי גביה, להלן חלמא ופתרניה. [ר"נ] אומר: חלום הצלם וחלום האילן. רבנן אמרין: כאן ליתן גדולה לאחד, ולהלן ליתן גדולה לארבעה. כאן על ידי שהוא מוך לבוקר, ותפעם; להלן (ליתן חיים לארבעה) שהוא מבערב, "ותתפעם". אמר רבי יוחנן: כל חלום שהוא סמוך לבוקר, מיד הוא בא.
ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה. פותרין היו אותו, אלא שלא היה נכנס באזניו. "שבע פרות הטובות", שבע בנות אתה מוליד; "שבע פרות הרעות", שבע בנות אתה קובר. ז' השבלים הטובים, שבע אפרכיות אתה כובש; שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך. הדא הוא דכתיב: "בקש לץ חכמה ואין", אלו חרטומי מצרים. "ודעת לנבון נקל", זה יוסף.
פרעה קצף על עבדיו וכו', "קצף בגתן ותרש" וכו' (כתוב לעיל).
ושם אתנו נער עברי. ארורין הן הרשעים, שאינן עושין טובה שלמה; נער – שוטה, עברי – שונא, עבד – שכך כתיב בסיקררין שלהן, שאין עבד מלך ולא לובש כלידין.
ויהי כאשר פתר לנו כן היה. ההיא איתתא אזלת לגבי רבי אליעזר, אמרה ליה: חמית בחלמא שריתא דביתא פקעה. אמר לה: ההיא איתתא מעברה וילדה בן זכר. חזרת וחמת בחלמא זמן תניין, אזלת לגביה דרבי אליעזר וכו'. חזרת וחמת זמן תליתאי, אתא לגביה ולא אשכחתיה. אמרה לתלמידוי: אן הוא רבכון? אמרו לה: מה את בעיא מניה? אמרה: נימא להון, דילמא דאינון חכימין מגו דרבהון חכים. אמרה להו: חמית בחלמא וכו'. אמרו לה: ההיא איתתא קברת בעלה. אזלת וכן הות לה. כיון דאתא רבי אליעזר, שמע קלה דצווחא, אמר להו: מהו כדין? תנין ליה עובדא. אמר להן: איבדתון גברא! לא כן כתיב: כאשר פתר לנו כן היה? אמר ר' יוחנן: כל החלומות הולכין אחר הפה, חוץ מן היין. חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו.
ויגלח ויחלף שמלותיו. כדי לחלוק כבוד למלכות. הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר: "ויגלח ויחלף שמלותיו", קודם שיקדימו פסוק אחר: "ובגלחו סר כחו מעליו".
ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. תלה גדולה בבעליה.
שבע פרות הטובות שבע שנים הנה. ר' יהודה אומר: ארבע עשרה שנה היו, שכן פרעה רואה. רב נחמן אומר: עשרים ושמונה שנה, שכן פרעה רואה ואומר ליוסף, ויוסף חוזר ואומר לפרעה. רבנן אמרין: ארבעים ושתים, שכן פרעה רואה, ואומר ליוסף בחלומיו הנני, וחוזר יוסף ואומר לפרעה. אמר ר' יוסי בר' חנינא: שתי שנים עשה רעב; כיון שירד אבינו יעקב למצרים, כלה את הרעב. ואימתי חזרו? בימי יחזקאל; הדא הוא דכתיב: "ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות (ארבעים שנה) ועריה בתוך ערים מחרבות [תהיין שממה] ארבעים שנה":