ילקוט שמעוני תורה קמו

<< · ילקוט שמעוני · תורה · קמו · >>

רמז קמו
אמר רב כהנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה; יהודה קידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקב"ה. מאי היא? דכתיב: ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש; וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס.

ואין איש מאנשי הבית שם בבית. אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש? תנא דבי רבי ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולם לבית ע"ז שלהם; והיא אמרה להם: חולה אני. אמרה: אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה.

ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו, אמרה לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם; רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא "ורועה זונות יאבד הון"? מיד "ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו", נעץ צפרניו בקרקע. "מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל", משם זכה ונקרא אבן ישראל, שנאמר: "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף". אמרו: ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו, שנאמר: "אלה תולדות יעקב יוסף" וכו', ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו, שנאמר: "ובני בנימן" וגו'. בלע, שנבלע בין האומות. בכר, שהיה בכור לאמו. אשבל, ששבאו אל. גרא, שגר באכסניות. נעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש, שהיה אחי וראשי. מופים וחופים, הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד, שירד לבין האומות:

ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. רבי אליעזר אומר: שבת היה, דכתיב: "כי בו שבת מכל מלאכתו"; ומה מלאכה היתה לו? שונה וקורא מה שאביו למדו. רבי יהודה אומר: יום גידול נילוס היה, והלכו כולם לראות והוא לא הלך, אלא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, לחשוב חשבונות של רבו. רבי נחמיה אומר: יום טיאטרון היה, הלכו כולן לראות והוא לא הלך. ר' שמואל בר נחמן אמר: לעשות מלאכתו ממש. ר' חייא מתני: איקונין לאביו ראה וצנן דמו, שנאמר "מידי אביר". ר' הונא בשם רב מתני: איקונין של אמו ראה וצנן דמו, שנאמר: "משם רועה אבן ישראל". מי עשה כך? "מאל אביך ויעזרך".

הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מי? אמר רבי חנינא: כנגד עבודות המשכן. ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר: כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה. בעי רב יוסף: האי ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, ממניינא הוא או לא? מספקא ליה משום דכתיב: "והמלאכה היתה דים", והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, או דילמא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ממניינא, והכי קאמר, דשלימא להו עבידתא.

כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקררה אמתו, שנאמר: "ותשב באיתן קשתו". אמרה לו: מה לך? אמר לה: אבא אני רואה. אמרה ליה: והיכן הוא, ואין איש מאנשי הבית? אמר לה: את בת חמורים, "אשר בשר חמורים בשרם", וחמור אינו רואה; אבל אנא מן הרואים, שנאמר: "וירא את המקום מרחוק". אותו היום הלכו כולם לעבודה זרה והיא עשתה עצמה חולה. כיון שחזרו הלכו חברותיה לבקרה. אמרו לה: מה לך שפניך כך? ספרה להן כל המאורע. אמרו לה: אין לך תקנה אלא אמור לבעליך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין. אמרה להן בבקשה מכן שתאמרנה כל אחת ואחת [לבעליכן] שאף לכן תבע, ועשו כן, ונכנסו כל השרים לחצירו של פוטיפר וספרו לו. רצה להרגו, אמרה ליה: אל תהרגנו ותאבד מעותיך, אלא תחבשנו. אפילו כן רצה להרגו, עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת. אמר לה [הקב"ה]: חייך, הואיל ואת לומדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים. ויש אומרים, בת דינה היתה, אלא שגידלה פוטיפרע:

ותתפשהו בבגדו וגו' וינס ויצא החוצה. קפץ בזכות אבות, כמא דאת אמר: "ויוצא אותו החוצה". שמעון איש קטרון אומר: בזכות עצמותיו של יוסף קרע הים לפני ישראל, שנאמר: "הים ראה וינוס", בזכות וינס ויצא החוצה.

ותקרא לאנשי ביתה, נתנה אותו בפיהם של כולם.

ותנח בגדו אצלה, מחבקתו ומנשקתו.

כדברים האלה עשה לי עבדך. אמרה לו בשעת תשמיש.

ויקח אדוני יוסף אותו. אמר ליה: אנא ידע דלית הוא מינך, אלא שלא לערב פסולת בבני. ר' הונא אמר: שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך את השולחנות ומציע המטות, והיתה אומרת לו: בדבר זה עסקתיך, חייך אני עושקתך בדברים אחרים; והוא אומר: "עושה משפט לעשוקים". חותכת אני אנונא שלך, והוא אומר: "נותן לחם לרעבים". כובלתיך אני, והוא אומר: "ה' מתיר אסורים". מסמא אני את עיניך, והוא אומר: "ה' פוקח עורים". כופפת אני קומתך, והוא אומר: "ה' זוקף כפופים". עד היכן? עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו כדי שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הדא הוא דכתיב: "ברזל באה נפשו".

ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף. שמושו היה ערב לרבו, היה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך שולחנות ומציע לו את המטות. ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר י"ב חודשים, שנאמר: "ויהי מאז הפקיד אותו בביתו", בבית מפני החמה, בשדה מפני הצנה. י"ב שנה עשה בבית האסורין, שנאמר: "ענו בכבל רגלו", ויוסף בן ל' שנה בעמדו וגו'. בו בפרק מת יצחק, וז' שני השבע וב' שני הרעב, נמצא יוסף פרש מאביו שלא ראהו כ"ב שנה כשם שפרש יעקב מאביו:

אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו. עד עכשיו בשעת צרה; ומניין אף בשעת הרווחה? תלמוד לומר: וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו:

פרק מ

ויהי אחר הדברים האלה חטאו. "מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני". ר' חמא בר חנינא אמר: לא היו ראויין אומות העולם להיות בהן דוויים וסחופים; ולמה יש בהם? שלא יהו מונין את ישראל ואומרים להן: לא אומה של דוויים אתם? הדא הוא דכתיב: "וחרפת נבל אל תשימני". ר' שמואל בר נחמן אמר: לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטים, ולמה יש בהן? שלא יהו מונין את ישראל ואומרים להם: לא אומה של מצורעים אתם? על שם "וחרפת נבל אל תשימני". "מכל פשעי הצילני", זה יוסף. "ותקרא לאנשי ביתה" (בראשית לט, יד), נתנה אותו בפיהם של כולם. אמר הקב"ה: מוטב שיפנו אלו באלו ואל יפנו לצדיק זה, הדא הוא דכתיב: ויהי אחר הדברים האלה חטאו.

רבנן אמרי: שר המשקים נמצא זבוב בתוך פיילי פוטירין שלו, ושר האופים נמצא לו זבוב בתוך גלוסקין שלו, הדא הוא דכתיב: חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם, בתשמיש אדוניהם. ר' אביתר אמר: בקשו להזדווג לבתו של מלך; נאמר כאן: חטאו, ונאמר להלן: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים".

ר' חנן בשם ר' יוחנן: "לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם", מקציף אדונים על עבדיהם כדי ליתן גדולה לצדיק, "פרעה קצף על עבדיו"; ומקציף עבדים על אדוניהם כדי ליתן גדולה לצדיק, "קצף בגתן ותרש על אחשורוש", כדי ליתן גדולה למרדכי.

ויקצף פרעה, קונדא מכירין נתנו בתוך מנעליהם. ר' חנין אמר: מנגנין עשו לו לחנקו. שמואל אמר: חכינא הטמינו לו בתוך ספלו, הדא הוא דכתיב: "ויבוקש הדבר וימצא".

ויחלמו חלום שניהם איש חלומו, חלמא ופתרניה.

ויאמרו אליו חלום חלמנו וגו' הלא לאלהים פתרונים וגו'. תלה הגדולה בבעליה.

ובגפן שלשה שריגים. אמר ר' חייא: אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור, פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל, פעמים שאחד כאן ושנים בארץ ישראל, ויהבו ביה רבנן עינייהו ברבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתיה דרב. רבא אמר אלו: שלשה שרי גוים שמלמדין זכות על ישראל בכל דור ודור. תנא, ר' אליעזר אומר: גפן, זה העולם. שלשה שריגים, זה אברהם יצחק ויעקב. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו אמהות. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו השבטים. אמר ליה ר' יהושע: וכי מראין לאדם מה שהיה? והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות. אלא גפן, זה תורה. שלשה שריגים, זה משה ואהרן ומרים. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו סנהדרין. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו צדיקים שבכל דור ודור. אמר רב גידל: עדיין צריכין אנו למודעי, שהיה ר' אלעזר המודעי אומר: גפן, זה ירושלים. שלשה שריגים, זה מקדש ומלך וכהן גדול. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו פרוחי כהונה. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו הנסכים. ר' יהושע בן לוי מוקי לכולה במתנות: גפן, זו תורה. שלשה שריגים, אלו באר, עמוד הענן ומן. והיא כפורחת עלתה נצה, אלו הבכורים. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו הנסכים. ור' ירמיה בר אבא אמר: גפן, אלו ישראל, וכן הוא אומר: "גפן ממצרים תסיע". שלשה שריגים, אלו שלשה רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה. והיא כפורחת, הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות, וכן הוא אומר: "ובני ישראל פרו וישרצו". עלתה נצה, הגיע זמנן של ישראל ליגאל, וכן הוא אומר: "ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי". הבשילו אשכלותיה ענבים, הגיע זמנם של מצרים לשתות כוס התרעלה, והיינו דאמר רבא: שלשה כוסות האמורים במצרים למה? אחד ששתה בימי משה, ואחד ששתה בימי פרעה נכה, ואחד שעתידים לשתות עם כל חברותיה.

אמר ריש לקיש: אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל. והיינו דשלחו מתם: יבעון רחמי אתכליא על עליא, שאלמלא עליא לא מתקיימי אתכליא. מה הגפן הזו בוצרין אותה והיא שותקת, דורכים אותה והיא שותקת, ולבסוף היא מגרה את קרנה וקרנותיה משיגין לאדם ומפילין אותו. ומה הגפן משליכין עליה גולגליות וארנוניות ובסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה, כך ישראל, "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו". מה גפן זאת אינה נטעת בערבוביא אלא שורות שורות, כך ישראל חונין במדבר דגלים דגלים, איש על דגלו באותות. מה הגפן הזו בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך ישראל, "תגרש גוים ותטעה". מה הגפן הזו, כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הן ישראל, פנית לפניהם שלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו שומרה עולה למעלה ממנה ומשמר, כך ישראל, שומר שלהן עומד למעלה מהן ומשמרן, שנאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". מה הגפן הזו נמוכה מכל האילנות, כך ישראל נמוכין בעולם הזה; אבל לעתיד לבוא עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו, שרביט אחד עולה ממנה והוא מכניע כל האילנות, כך ישראל, צדיק אחד עומד ושמעו הולך מסוף העולים ועד סופו, "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ", "בהם ינגח יחדו אפסי ארץ". מה הגפן הזו יש בה יין ויש בה חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך הם ישראל, מברכין על מדת הטוב "ברוך הטוב והמיטיב", ועל מדת פורענות "ברוך דיין האמת". מה הגפן הזו יש בה יין ויש בה חומץ ויש בה ענבים ויש בה צימוקים, כך הם ישראל, יש בהם מקרא משנה הלכות אגדות. מה הגפן הזאת, מי שאוכל ממנה בוסר שניו קהות עליו, כך כל מי שבא ומזדווג עם ישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם: פרעה, סיחון ועוג, ול"א מלכים. מה הגפן, העלין חפין על האשכולות, כך ישראל, עמי הארץ חפין על בני תורה. מה הגפן הזו יש בה אשכולות גדולים וקטנים, וכל אשכול הגדול מחבירו נמוך מחבירו, כך כל מי שהוא גדול מחבירו נמוך ממנו. מה הגפן הזו, כל האוכל ממנה פניו מצהילות, כך "חכמת אדם תאיר פניו". מה הגפן הזו סומכין עליה על גבי קנים והיא חיה, כך הם ישראל, אין חיים אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה. מה הגפן הזו, סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה, כך גם ישראל, אינן חיים אלא בזכות אבותיהם, אף על פי שמתו "וזכרתי" וגו'. מה הגפן הזאת, בתחילה היא נרפסת ואחר כך מעלין אותה לפני מלכים, כך הם ישראל בעולם הזה, "על גבי חרשו" וגו' "ושארא ברגלים", "תרמסנה רגל". אבל לעתיד לבוא, "והיו מלכים אומניך":