ילקוט שמעוני על בראשית מב כא
ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו. לשון דרומאי הוא, 'אבל', 'ברם'. אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו. אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה רואה את אחיו מוכרין אותו ושותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים, ולא נתמלאו.