ילקוט שמעוני על בראשית כז א
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כ"ז • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כב • כג • כו • כז • כח • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מד • מה • מו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַֽיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו. ר' יצחק פתח: "מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו"; כל מי שנוטל שוחד בשביל להצדיק את הרשע. זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע – כהו עיניו; ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו וגו'.
"מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם", לא ממה שהיתה רבקה אוהבת ליעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה: לא יעול ויטעי לההוא סבא, על שם "תועבת ה' גם שניהם". ועל ידי שהצדיק את הרשע, כהו עיניו:
רבי יצחק פתח: "ולא תקח שחד" וגו'. ומה מי שנטל ממי שנתחייב לו – כהו עיניו, הנוטל שוחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה. ר' חנינא בר פפא פתח: "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כל פעולות שפעלת – אלינו, בשבילנו. למה כהו עיניו של יצחק? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות. יצחק תבע יסורין וכו' (כדכתוב ברמז ק"ה).
ותכהין עיניו מראות, מראות ברעתו של אותו רשע. אמר הקב"ה: יהא יצחק יוצא לשוק, ויהון ברייתא אמרין: דין אביו של אותו רשע? אלא הרי אני מכהה עיניו ויהא יושב בתוך ביתו. הדא הוא דכתיב: "בקום רשעים יסתר אדם". מכאן, כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות. תלמיד רשע – מאחיה השילוני: "ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו", שהעמיד ירבעם הרשע. בן רשע – מיצחק: ותכהין עיניו מראות, שהעמיד עשו הרשע. דבר אחר: מראות, מכח אותה ראיה: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, דכתיב: "הן אראלם צעקו חוצה", ונשרו דמעותיהן לתוך עיניו של יצחק והיו רשומות בתוך עיניו; וכיון שהזקין, כהו עיניו. דבר אחר: בשעה שנעקד על גבי המזבח, תלה עיניו למרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, וראה בן של אוהבו מציץ עליו בעד החלון. אמר: אם אני הורג אותו, הריני מכריע את אוהבי; אלא הריני גוזר שיסתתמו חלונותיו. כך בשעה שנעקד, תלה עיניו והביט בשכינה; אמר הקב"ה: אם אני הורג אותו, הריני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזרני שיכהו עיניו. והביט בכבוד השכינה? והכתיב: "כי לא יראני האדם וחי"? אלא תחת המיתה כהו עיניו בזקנותו; מכאן אתה למד שהסומא כמת.
אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר: "לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך". ואמר ר' אליעזר: עיניו כהות, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות", משום דאסתכל ביה בעשו הרשע. והא גרמא ליה? והאמר ר' יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר: "הנה הוא לך כסות עינים", אל תקרי כסות עינים אלא כהות עינים, שנאמר: ותכהין עיניו מראות? הא והא גרמא ליה. דבר אחר: לאדם גדול שהיה לו טרקלין נאה ומשובחת, והיו שכניו שורפין קש ותבן ומעלין עשן בעד החלון, הלך וסתם את החלון. כך נשי עשו עובדין עבודה זרה, ויצחק רואה ומיצר; מיד כהו עיניו.
ויקרא את עשו בנו הגדול. הגיע ליל פסח, קרא יצחק לעשו בנו, אמר לו: בני, הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחין; עשה לי מטעמים. ורוח הקודש משיבה אותו: "אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו", ונתעכב שם. אמרה רבקה ליעקב בנה: הלילה הזה העליונים וכו', היום הזה ברכת טללים, עשה מטעמים לאביך, שעד שהוא בעולמו ויברכך, והבא שני גדיי עזים. וכי ב' גדיי עזים היה מאכל של יצחק? אלא אחד הקריב קרבן פסח ואחד עשה מטעמים. י' ברכות ברך יצחק את יעקב, כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם; וכשיצא יעקב מעוטר כחתן וככלה בקשוריה, וירד עליו תחית טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גבור חיל. לכך נאמר: "מידי אביר יעקב":
ויקרא את עשו בנו הגדול. למדינה שהיתה מכתבת ענקמין למלך, והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרואלפרוס. אמרה להם: בני מקרואלפרוס, ואין אתם מכתיבין אותו? אמרו לה: אם בעיניך מקרואלפרוס, בעינינו הוא ננס. כך אביו קרא אותו גדול: ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראה אותו גדול: "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול". אמר להם הקב"ה: בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, שנאמר: "הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד". אמר ר' ברכיה: לקבל תורא טבחא. הדא הוא דכתיב: "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום".
ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. הדא הוא דכתיב: "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בליבו". את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה, וכתיב בה עשר: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" וגו', כאן כתיב שבע, על אחת כמה וכמה, הוי "שבע תועבות בליבו".