ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתיט
משכיל לאסף האזינה עמי תורתי. אמר רבי שמואל בר נחמני לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשכח מפיהם שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, וככן הוא אומר כי לא תשכח מפי זרעו, וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אף אסף אמר האזינה עמי תורתי ולא הדברים בלבד אלא אף החידות והמשלים אפתחה במשל פי אביעה חידות, וכה"א ליחזקאל חוד חידה ומשול משל, וכן שלמה אומר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם:
ויקם עדות ביעקב וגו'. מאי ותורה שם התורה סם רפואה לישראל שנאמר רפאות תהי לשרך:
וישימו באלקים כסלם. ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר מחשבתם כמד"א אשר על הכסלים, וחד אמר (טו) טפשותן הכסיל חובק את ידיו, וחד אמר בטחונם אם שמתי זהב כסלי:
ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה, ר' יהודה אומר כאדם הראשון שעבר על הצווי ונטרד מג"ע אלו שעברו על כמה מצות אני מאריך רוחי עמהם, ר' נחמהי אומר כאברהם אבינו על ידי שאמה במה אדע לא הארכתיי רוחי עמו אלא אמרתי גר יהיה זרעך. כאבותם דור סורר ומורה שאבותיהם היו דור סורר ומורה זה שבט אפרים שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת. ד"א ולא יהיו כאבותם אמרתי וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וע"י שהכעיסוני אמרתי במדבר הזה יתמו, אבל בניהם אמרתי שאני מכניסן לארץ. דור לא הכין לבו ולא נאמנה (בבריתו) [את אל רוחו], אמר רבי לוי לא האמינו ברוח הקדש שאמר להם טובה הארץ מאד מאד ואמרו נשלחה אנשים לפנינו. בני אפרים (כתוב ביחזקאל ברמז שע"ז):
נגד אבותם עשה פלא. ר' פנחס בשם ר' הושעיא נטל הקב"ה רגליו של יעקב אבינו והעמידם על הים ואמר לו ראה נסים שאני עושה לבניך שנאמר בצאת ישראל ממצרים ישראל סבא, ר' הונא בשם ר' אחא אמר אף האבות עמדו על הים שנאמר נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען:
יבקע צורים במדבר. א"ר יהודה בר ר' סימון בשם ריב"ל משה הכה את הסלע להוציא מים וכל הצורים שבמדבר הובקעו והיו מוציאים מים שנאמר יבקע צורים, משל לאגרדמים שיצא לשער את המדות ומצא את החנונים מנועלין, מה עשה נטל את הראשון והכהו ושמעו כלן ופתחו מאליהן. ויוציא גוזלים מסלע יצאו מים מתוקים מתוך מלוחים. (עיין בפסוק ואתה חרם את מטך בשני מקומות שם שמדברים בענין זה, ובתרי עשר ברמז תקס"ה):
הן הכה צור ויזובו מים. אמרו ישראל למשה הרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע זו תוציא מזו, צווח עלהים משה שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגו' וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכה צור וישזובו מים הכה פעם אחת הלתחיל הסלע נוטטף מים מועטין כזב שהוא נוטף טיפין, אמרו לו (בזעמים) [בן עמרם] המים הללו למי ליונקי שדים או לגמולי חגב, מיד הקפיד כנגדן והכה פעמים ויצאו מים רבים. בפעם שניה ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים, כשנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל כגבור הוא מיסרו, כך מתחלה והכית בצור וכאן ודברתם אל הסלע, וכין שהכה משה את הסלע טפטפה הסלע דם שנאמר ויזובו, וכתיב ואשה כי יזוב. ונחלים ישטופו ששטפו מים הרבה שהיו ליצני הדור אומרים עכשו (אנו) [הם] מוציאין אותה והיא מתבלעת מיד:
ויצו שחקים ממעל. אמר רבי לוי שבעה רקיעין הן, ואלו הן, וילון, שחקים, רקיע, זבול, מעון, מכון, ערבות. שחקים שבו ריחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ויצו שחקים וגו' וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז של"ט). וכבר היו ר"י ור"ט והזקנים יושבים והיה ר"א המודעי יושב לפניהם א"ל ר"א המודעי ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל, א"ל מודעי עד מתי אתה מתמיה עלינו, א"ל מקרא הוא וכי אי זה מדה מרובה מדה טוב או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה, במדת פורענות מהו אומר ביום הזה נבקעו כל מעניות תהום רבה וארובות השמים נפתחו, וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים, מה נפשך על גבי ההר חמש עשרה אמה בבקעה חמש עשרה אמה כו', במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח מיעוט דלתי שתים וכמה ארובות בדלת ארבע, צא וחשוב ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל. מי דמי התם ארבעים יום הכא חדא שעתא, התם לכולי עלמא הכא לישראל [לחוד, א"כ נפיש להו טפי], אלא ר' אלעזר המודעי פתח פתח גמר. א"ר אבא בר כהנא בשם ר' לוי בן זבדי מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום ויום, מנין אמר ר' יודן בשם ר' שמעון בן יוחאי כאן כתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח ולהלן הוא אומר וארובות השמים נפתחו תרין כוין אתפתחו לדור המבול ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חדש וכאן כתיב דלתי שמים פתח ארבע ארובות בדלת ושני דלתים הרי שמונה ארובות ומדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש מאות כפלים הרי מזון שני אלפים שנה היה המן יורד להם בכל יום ויום:
לחם אבירים אכל איש. שהיה נימוח באברים. אכל איש אלו ישראל שנאמר כל איש ישראל. אמר ר' לוי היו ישראל מתרעמים ילוד אשה מכניס ואינו מוציא ראית מימיך אדם נותן חטים לריחים ואינו מוציא קמח, והנה על פני המדבר דק מחספ"ס שנבלע ברמ"ח אברים, אמר הקב"ה בטובה שאני עושה להם והשויתי אותם למלאכים היו מתרעמים עלי ואומרים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, עד אהנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו בקרבים בבני מעים שלהם וכו', א"ר איבו בשש שעות בא יתרו וירד לו מן בשש שעות כנגד ששים רבוא הוי לחם אבירים אכל איש. דבר אחר לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר' עקיבא, וכשנאמרו הדברים לפני ר' ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלא כי השרת אוכלין והלא כבר נאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' לחם לא אכל אלא אל תקרי לחם אבירים אלא לחם אברים דבר שנבלע ברמ"ח אברים, ואלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך, בדברים שתגרי אוה"ע מוכרין להם, ר' אלעזר בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אוה"ע מוכרין להן מן מפיגן, ומה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך לאחר שסרחו, אמר הקב"ה לישראל אמרתי תהיו כמלאכי השרת לפני אתם לא עשיתם כן עכשו אני מטריח אתכם שלש ]רסאות דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי, ותאנא כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהן אלא לאחוריהם:
דבר אחר לחם אבירים אכל איש זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל, כתיב הכא איש וכתיב התם קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, ויש אומרים אעל אבריו היה יורד ומאבריו היה אוכל, מכאן היו רבי יוסי ור' שמעון אומרים כסוסים נתפטמו ישראל באותה שעה. דבר אחר לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת טוחנין אותו:
ובחורי ישראל הכריע. זה משה שנאמר לולי משה בחירו, על שאמר שמעו נא המורים לא נכנס לארץ:
בכל זאת חטאו (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאויו. אמר ר' יוסי בן קיסמא רבי מאיר היה דורש זה יעקב שאמר לו הקב"האף אתה עלה בסולם ולא האמינו ולא עלה שאילו עלה לא ירד להשתעבד:
ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה. רבי ורבי נתן, רבי אומר מתשעה באב היו מתים, ר' נתן אומר כל השנה היו מתלקטין שנאמר ושנותם בבהלה. אם הרגם ודרשוהו אפילו הוא הורג אותנו לו אנו מקוים הוי ושבו ושחרו אל:
ויפתוהו בפיהם (כתוב ברמז תק"ח וברמז תקכ"ו):