ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתיח
נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן, נחית לשון נוטריקון הוא נוראות הראית במצרים. חרונך שפכת עליהם. ימינך בלעה אותם. תהום כסית עליהם, רבי יהושע אומר נפלאות עשית לנו, חירות נתת לנו. ים בקעת לנו, תורה נתת לנו. ר"א המודעי אומר נסים עשית לנו. חיים נתת לנוו. ידך הראית לנו, תלוי ראש נתת לנו. וחכ"א נביאים העמדת לנו, חכמים ישראים תמימים העמדת לנו, וכל אלו בזכות משה שנאמר נחית כצאן, וכן הוא אומר ויסע כצאן עמו למה כצאן, אלא מה צאן מתפרדת והרועה מכנסם כך היו ישראל במדבר מתלהמים ובוכים מתלהמין ומתרעמין שנאמר כמה ימרוהו במדבר אעפ"כ לא נסתלקה מהן שכינה אלא נהגן כצאן. ד"א מה הצאן הזה משברת את האילנות אעפ"כ אין הבעלים מקפידין עליהן אף הקב"ה כן, וכה"א ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן, אמר רבי יוחנן צאן לעונשין ואדם למתן שכר. אם הם חייבים נוהג בהן כצאן ואם עשו מצות נוהג בהן כאדם ליתן להם שכר. ד"א כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום ובלילה מפני הזאבים כך היה הקב"ה זהיר בישראל שנאמר לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וכן לעתיד לבא וסכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. אלהים בים דרכך (כתוב ברמז תפ"ד):