ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תרעג
והוא כחתן יוצא מחפתו. משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה לבנו ועבדיו ובני ביתו מסובין לפניו כל שבעה, לאחר שבעה נפטרו ממנו, לימים בא אחד מהם אמרו למלך בא פלוני נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו בא בשלום ואמר לו שב שעה אחת עד שתגיע (מב) זמן סעודה, וכן השני, כך הצדיקים בשעה שנפטרין לבית עולמם שנארמ יבא שלום ינוחו על משכבותם כאדם שמקבל אורחין בשמחה ובסבר פנים יפות לכך נאמר ישיש כגבור לרוץ ארח. השמים מספרים כבוד אל, אמר ר' יעקב בר זבדי משל לגבור שנכנס למדינה ולא היו יודעים מה כחו, אמר להם פקח אחד מן אבנא דהוא מתגושש בה אתם יודעים מה כחו, כך משמים אנו לומדים מה כחו של מקום וכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מלמד שהעליונים והתחתונים אין בהם אלא כדי משמוש אצבעותיו של הקב"ה, למה הדבר דומה למלך שמתח וילון על פתח פלטין שלו אמר המלך כל מי שהוא חכם יאמר מה היא השמלה זו וכל מי שהוא עשיר יעשה במותה וכל מי שהוא גבור יגע בה וכו'. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא ממה שהשמים הללו מורידין גשמים והארץ מגדלת הבריות אוכלין ומקלסין להקב"ה לפיכך השמים מספרים וגו' ומעשה ידיו מגיע הרקיע כשישראל חוטאים מה כתיב יגלו שמים עונו, וכשהם זוכים מה כתיב יפתח ה' לך וגו'. יום ליום יביע אומר, כתיב במשה ויהי שם עם ה' ארבעים יום והלא כתיב ונהורא עמיה שרא, וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך, ומנין היה משה יודע מתי יום ומתי לילה שהוא מחשב ארבעים יום וארבעים לילה, א"ר אבדימי בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה. דבר אחר כשראה החמה כורע לפני הקב"ה היה יודע שהוא לילה, ראה לבנה וכוכבים ומזלות כורעים היה יודע שהוא יום, וכשראה תפלה קודמת לקרריאת שמע יודע שהוא לילה, קריאת שמע קודמת לתפלה יודע שהוא יום. דבר אחר יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, אמר ר' עזריה יומו של יהושע (מג) מתנה ליומו של דבורה ובררק, ויומן של דבורה וברק מתנין כמה נסים ופלאים נעשו בהם, א"ר יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנה נוטלין מן היום ונותנין ללילה ומן הלילה ונותנין ליום, כיצד ארבע תקופות בשנה מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה, מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע לילה, מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורעה ליום. נמצא תקופת ניסן ותשרי אין זה חייב לזה נוטלים זה לזה (בפיסטיא) [בפנוסין] ופורעין (בפיסטיא) [בפנוסין] ואין אחד שומע ביניהם ופורעין זה לזה בלא דין ודברים אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. ולמטן כשהזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום, אין אומר ואין דברים, כשיוצאין מבית הועד בכל הארץ יצא קום, הם אמרו אימתי ראש השנה ואימתי שאר מועדות, ובקצה תבל מליהם כמה בחדש כמה בתקופה, לשמש שם אהל בהם (ברמז תקצ"ג). רבי נחמני בשם רבי נתן כקלע של ספינה השמש מהלך, רבי ברכיה אומר כספינה הבאה מבריטניא שיש בה שס"ה חבלים כמנין ימות החמה, אריב"ל בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עיניהם מן האורה של מעלה והם מעכבין לצאת, מה עושה להם הקב"ה מורה בהן חיציו והן מהלכין לאורו שנאמר לאור חציך יהלכו, רבי לוי אומר בכל יום ויום עומדין לדין לפני הקב"ה למה שהם מתביישין לצאת ואומרים שהבריות משתחוין להם ומכנעיסין להקב"ה, מה הקב"ה עושה מורה בהם חציו והם יוצאין על כרחם שנאמר בבקר בבקר משפטו יתן לאור, ומהו לא נעדר לא פסקין כמה דאת אמר איש לא נעדר, מהו ולא ידע עול בושת לא חכמין ולא בהתין טעוון דפלחין להון לקיין ולא בהתין. רבי חנינא בשם רבי אבהו הלוכו הוא קלוסו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו, אמר רב הונא הוא שיהושע אמר לשמש שמש בגבעון דום, א"ל שתוק את (מד) ואנא קאים:
והוא כחתן יוצא מחופתו. מה החתן הזה נכנס גבור ויוצא חלש אף השמש יוצא גבור ונכנס חלש מעונותיהם של בריות, מה החתן הזה נכנס טהור ויוצא טמא כך השמש יוצא טהור ונכנס טמא, יכול שהוא עושה (מה) אנגריא, תלמוד לומר ישיש כגבור לרוץ אורח מלמד שהוא עושה לו שביל בפני עצמו, רבי הושעיא בשם רבי יצחק בר זעירא לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חדרה של דם מה טעם ישיש כגבור לרוץ אורח, ואין אורח אלא דם של נשים, כמה דאת אמר חדל להיות לשרה אורח כנשים: