ילקוט שמעוני/שמות/רמז שעט
ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. זה שאמר הכתוב אשרי תבחר ותקרב אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא קרבו ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו אי זהו שבחרו זה אברהם שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו. יעקב בחרו הקב"ה שנאמר (ויעקב) [וישראל] בחרתי בו אומר כי יעקב בחר לו יה והוא לא קרבו וקרב את עצמו שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים. משה בחרו שנאמר משה בחירו וקרב את עצמו. דוד בחרו שנאמר ויבחר בדוד עבדו וקרב את עצמו שנאמר חבר אני לכל אשר יראוך. אשריהן אלו שבחרן הקב"ה אף על פי שלא קרבן. ויש שקרבן ולא בחרן. יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו. רחב הזונה קרבה הקב"ה ולא בחרה. אשרי אהרן בכפלים שבחרו הקב"ה וקרבו שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לכך דוד משבחן אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. לכהנו לי בכל מקום שנאמר לי הרי זה לעולם ולעולמי עולמים (ברמז שס"ד):
ואלה הבגדים אשר יעשו תנו רבנן לעולם יהא אדם ענותן כהלל וכו'. עוד מעשה בגוי אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת ושמע סופר שמקרא ואלה הבגדים אשר יעשו וגו' בא אצל הסופר אמר ליה פרשהו לי פירש לו אמר ליה הללו למי אמר ליה לכהן גדול אמר אותו גוי בעצמו אלך ואתגייר על מנת שתשימני כהן גדול בא אצל שמאי דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל אמר גיירני על מנת שתשימני כהן גדול גיירהו אמר ליה כלום מעמידין לפני המלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות הלך וקרא כיון שהגיע לוהזר הקרב יומת אמר מקרא זה על מי נאמר. אמרו לו אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו אמר ומה ישראל שנקראו בנים למקום מתוך שאהבן קראן בני בכורי ישראל כתיב בהן והזר הקרב יומת גר הקל הבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה וכו':
והם יקחו את הזהב. תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. נגבית בשנים לפי שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים ומחלקת בשלשה לפי שהוא כדיני ממונות. אין עושין שררה פחות משנים דאמר קרא והם יקחו את הזהב שררות הוא דלא ליעביד הא הימוני מהימן. מסייע ליה לרבי חנינא דאמר מעשה ומנה רבי שני אחים על הקופה. מאי שררותא לפי שממשכנין על הקופה אפילו בערב שבת. איני והכתיב ופקדתי על כל לוחציו אלו גבאי צדקה. לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי ושקל מניה ארבע מאה זוזי לצדקה:
תניא אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו ואין מסרטין עליהן באיזמל משום שנאמר במלואותם אלא כותב עליהם בדיו ומראה להם שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן כתאנה שנבקעת לימות החמה ואינה חסרה כלום וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום. תנו רבנן שמיר זה בריתו כשעורה ומשבעת בראשית נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד לפניו במה משמרים אותו בספוגין של צער ומניחין אותו באוטני אבר מלאה סובין ושעורין:
ששה משמותם על האבן האחת. שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתפיו אחת מכאן ואחת מכאן ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהן ששה על אבן זו וששה על אבן זו שנאמר ששה משמותם וגו' (ואמר שמואל) [ואת שמות] הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם שנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו עשרים וחמש על אבן אחת ועשרים וחמש על אבן אחת. רבי חנניא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני. בני לאה כסדרן בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע. אם כן מה תלמוד לומר כתולדותם כדרך שקרא להן אביהן ולא כדרך שקרא להם משה ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני. הני חמשים אותיות חמשים נכי חדא הויין אמר רבי יצחק יוסף הוסיפו לו אות אחת שנאמר עדות ביהוסף שמו. רב נחמן בר יצחק אמר כתולדותם בכל התורה כלה בנימן חסר והכא בנימין שלם ואביו קרא לו בנימין: