ילקוט שמעוני/שמות/רמז שמב
כי יגנוב איש שור או שה אף הטובח והמוכר היו בכלל שנאמר אם ימצא הגנב והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שישלם תשלומי ארבעה וחמשה לכך נאמרה הפרשה כי יגנוב איש שור או שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. וטבחו אין לי אלא טובח מוכר מנין תלמוד לומר ומכרו. עד שלא יאמר יש לי בדין אם הטובח חייב מוכר לא יהא חייב. אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר ומכרו ללמדך שאין עונשין מן הדין. דבר אחר הקיש טובח למוכר ומוכר לטובח מה מכירה חוץ לרשותו אף טביחה חוץ לרשותו. מה מכירה מותרת באכילה אף טביחה מותרת באכילה. מה מכירה מותרת בהנאה אף טביחה מותרת בהנאה. מה טביחה שאינה יכולה לחזור אף מכירה שאינה יכולה לחזור. מה טביחה כולה אף מכירה כולה. דבר אחר כי יגנוב איש אף המוקדשין היו בכלל שאם גנבן ושחטן בחוץ משלם ארבעה וחמשה והרי הכתוב מוציאן מכללן להחמיר עליהן לזוקקן להכרת יכול שיהו חייבין בתשלומין והדין נותן ומה אם חייב על כרת חמור לא יהו חייבין בתשלומין הקלין תלמוד לומר זה הדבר אשר צוה ה' מכלל כרת יצאו ולא מכלל תשלומין. חמשה בקר ישלם ארבעה והוא, ארבעה צאן שלשה והוא. היה ר' מאיר אומר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם שור לפי שיש לו מלאכה ישלם חמשה ושה שאין לו מלאכה ישלם ארבע. רבי יוחנן בן זכאי אומר חס המקום על כבודן של בריות שור שהוא הולך ברגליו ישלם חמשה שה לפי שטוענו ישלם ארבע. רבי עקיבא אומר תחת השור תחת השה להוציא את החיה. שהיה בדין הואיל ובהמה בתשלומין וחיה בתשלומין אם למדת על בהמה שהוא משלם תשלומי ארבעה וחמשה אף החיה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. לא אם אמרת בבהמה שהיא קרבה על גבי המזבח לפיכך ישלם תשלומי ארבעה וחמשה תאמר בחיה שאין קרבה על גבי המזבח לפיכך לא ישלם תשלומי ארבעה וחמשה. הרי בעלת מום תוכיח שאין קרבה על גבי המזבח והוא משלם תשלומי ארבעה וחמשה. היא תוכיח על החיה שאף על פי שאינה קרבה על גבי המזבח ישלם תשלומי ארבעה וחמשה. לא אם אמרת בבעלת מום שמינה קרבה על גבי המזבח לפיכך ישלם תשלומין ארבעה וחמשה תאמר בחיה שאין מינה קרבה על גבי המזבח לפיכך לא ישלם ארבעה וחמשה תלמוד לומר תחת השור תחת השה להוציא את החיה:
מדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. ואמאי ניליף שור שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן. אמר קרא שור או שה שני פעמים שור ושה אין מידי אחרינא לא. אמרי הי מיותר אילימא שור ושה דסיפא דניכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן ישלם תחתיו אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל חד וחד. וכי תימא תחתיו אייתורי מייתר מיבעיא ליה לדרשא אחרינא דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו חמשה נגידים תלמוד לומר תחתיו כתחתיו. אלא שור ושה דרישא מייתר דניכתוב רחמנא כי יגנוב איש וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. אי כתב רחמנא הכי הוה אמינא עד דגניב להו לתרי וטבח חד ומזבן חד. או מכרו כתיב לחודיה משמע. ואימא עד דגניב להו לתרי וטבח חד ומשייר חד או מזבן חד ומשייר חד. אלא שור דסיפא ושה דרישא מייתר דניכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה שור דסיפא ושה דרישא למה לי שמע מינה שור ושה אין מידי אחרינא לא. תניא אמר רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא. רבא אמר מפני ששנה בחטא. וטבחו או מכרו מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת פרט לשהקנה לו לשלשים יום. תניא גנב וטבח בשבת גנב וטבח לעבודת אלילים גנב וטבח שור הנסקל משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין ומוקי לה בטובח על ידי אחר. וכי זה חוטא וזה מתחייב. שאני הכא דאמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר. דבי ר' ישמעאל תנא או לרבות את השליח. דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח. מי איכא מידי דאלו עביד הוא לא מיחייב ועביד שליח מיחייב. התם לאו משום דלא מיחייב הוא אלא משום דקם ליה בדרבה מניה. אי בטובח על ידי אחר מאי טעמא דרבנן דפטרי. מאן חכמים רבי שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. בעא מניה רבא מרב נחמן גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן מהו חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר או דילמא חמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר וכו'. אמר ליה חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא. תנו רבנן מכרה חוץ מידה חוץ מרגלה חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי אומר דבר המעכב בשחיטה אינו משלם ארבעה וחמשה דבר שאינו מעכב בשחיטה משלם ארבעה וחמשה. ר' שמעון בן אלעזר אומר מכרה חוץ מקרנה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה חוץ מגיזותיה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. תניא אידך רבי שמעון בן אלעזר אומר מכרה חוץ מידה חוץ מרגלה אינו משלם חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה משלם. במאי קמיפלגי תנא קמא סבר וטבחו כולו בעינן ומכרו כולו בעינן. ורבי סבר וטבחו מידי דהוי בטביחה לאפוקי מאי דלא הוי בטביחה ומכרו דומיא דטבחו. ור' שמעון בן אלעזר סבר קרנה דלאו למיגז קיימא הוי שיור ואינו משלם, גיזה דלמיגז קאי לא הוי שיור ומשלם ותרי תנאי אליבא דר' שמעון בן אלעזר. אמר ר' מאיר בוא וראה כמה גדול כחה של מלאכה וכו'. מעילה וטביחה ומכירה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. מעילה דילפי חטא חטא מתרומה מה תרומה משוי שליח אף מעילה משוי שליח דתנן שליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל. טביחה ומכירה דכתיב וטבחו או מכרו מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר:
אם במחתרת ימצא הגנב זה ספק בא לגנוב ספק שבא להרוג או אינו אלא ספק בא לגנוב ספק שאינו בא לגנוב. אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי זה חייב קל וחומר ספק שהוא בא לגנוב ספק שאינו בא לגנוב. מכאן אתה דן על פקוח נפש [שספקו דוחה שבת] ששפיכות דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה היא דוחה את הספק קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את (הספק) [השבת] הא אין לך לומר בלשון אחרון אלא בלשון ראשון ספק שהוא בא לגנוב ספק שבא להרוג (כתוב ברמז שכ"ו וברמז של"ב). אם במחתרת ימצא הגנב הבא במחתרת נדון על שם סופו. אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו. והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו. אמר רב בא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמי קננהו אמר רבה מסתברא מילתא דרב כששבר דליתנהו אבל נטל לא והאלקים אמר רב אפילו נטל דהא אם יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא ברשותיה קיימי הכא נמי ברשותיה קיימי. ולא היא כי אוקמינהו רחמנא ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקני ברשותא דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל. תנו רבנן והוכה ומת הוכה בכל אדם ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו. בשלמא והוכה בכל אדם אצטריך סלקא דעתך אמינא בעל הבית דקים ליה דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אבל אחר לא קא משמע לן רודף הוא ואפילו אחר. אלא ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו למה לי מדינא נפקא. דתניא מות יומת הרוצח אין לי אלא סייף וכו' שאני התם דכתיב מות יומת. ונגמר מינה משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. תנו רבנן מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצרו וקרפיפו מנין. תלמוד לומר אם ימצא הגנב מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר מחתרת מפני שרוב גנבים מצויין במחתרת. תניא אידך מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצרו וקרפיפו מנין תלמוד לומר ימצא הגנב מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר מחתרת מחתרתו זו היא התראתו. אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר אין צריך התראה לא שנא גדול לא שנא קטן [איתיביה וכו'] ואיבעית אימא כתנא דמחתרת דאמר מחתרתו זו היא התראתו. תנו רבנן אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו. תניא אידך אין לו דמים אם זרחה השמש וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו. קשיא סתמא אסתמא. לא קשיא הא בבן על האב כאן באב על הבן. אמר רב כל דאתי עלי במחתרתא קטילנא ליה לבר מרב [חנינא] בר שילא דקים לי בגויה דמרחם עלי כאב על הבן. תנו רבנן דמים לו בין בחול בין בשבת אין לו דמים בין בחול בין בשבת. בשלמא אין לו דמים בין בחול בין בשבת אצטריך סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אהרוגי בית דין דבשבת לא קטלינן קא משמע לן דקטלינן. אלא דמים לו בין בחול בין בשבת השתא בחול לא קטלינן ליה בשבת מיבעיא אמר רב ששת לא נצרכא אלא לפקח עליו את הגל:
רבי ישמעאל אומר אם זרחה השמש אתה אומר לכך בא או אינו בא אלא לחלק בין יום ללילה. לומר לך שאם הרגו ביום יהא חייב ואם הרגו בלילה יהא פטור. תלמוד לומר ולנערה לא תעשה דבר וגו'. וכי מה למדנו לרוצח מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן לא חלק בין יום ובין לילה אף כאן לא נחלק בין יום ובין לילה. ומה כאן אם קדמו והרגו פטור אף להלן אם קדמתו והרגתו פטור. מה להלן היו לה מושיעין הימנו והרגתו חייבת אף כאן היו לו מושיעים הימנו והרגו חייב. דמים לו שלם ישלם רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושברן כשהוא חותר חייב לשלם. וכל זמן שהוא בידוע שבשלום הימנו והרגו הרי זה חייב לכך נאמר דמים לו שלם ישלם. ואם אין לו ונמכר בגנבתו שומע אני לעולם תלמוד לומר שש שנים יעבוד מגיד שהוא עובד שש ויוצא בשביעית. ונמכר בגנבתו לא פחות ולא יותר. ר' יהודה אומר גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר. יותר על מה ששוה רשות ביד בעל הגנבה אם למכור מוכר ואם לאו כותב שטר. ר' אליעזר אומר גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר יותר על מה ששוה דין להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה. האיש נמכר בגנבתו ואין האשה נמכרת בגנבתה דאמר קרא ונמכר בגנבתו ולא בגנבתה. תנו רבנן יש בעבריה מה שאין (כן) בעבד עברי שהעבריה יוצאה בסימנין ופודין אותה בעל כרחה ואינה נמכרת ונשנית. מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה והתניא בגנבתו ולא בכפלו בגנבתו ולא בזממו בגנבתו כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למכרו. אמר אביי לא קשיא כאן באדם אחד כאן בשני בני אדם. תנו רבנן היתה גנבתו אלף ושוה חמש מאות נמכר. גנבו חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר. ר' אליעזר אומר אם היה גנבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר. דמאי שנא גנבו חמש מאות ושוה אלף דאינו נמכר ונמכר כלו אמר רחמנא ולא חציו הכא נמי ונמכר בגנבתו אמר רחמנא ולא בחצי גנבתו. ופודין אותה בעל כרחה בעל כרחו דאב משום פגם משפחה. עבד עברי נמי ניכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה הדר אזיל ומזבן נפשיה. הכא נמי הדר ומזבין לה הא קתני אינה נמכרת ונשנית: