ילקוט שמעוני/שמות/רמז שמ
והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו. עבדיה דינאי מלכא קטל נפשא אמר להו שמעון בן שטח תנו עיניכם בו ונדוננו. שלח ליה עבדך קטל נפשא שדריה להן שלחו ליה תא את נמי להכא והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו. אתא ויתיב אמר לו שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתא עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' אמר ליה לא כשתאמר אתה אלא כשיאמרו חבריך נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע לשמאלו כבשו פניהם בקרקע אמר להן בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם בא גבריאל וחבטן בקרקע באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:
ולא ישמרנו בעליו קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו (שלא) כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה. רבי אלעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. מאי טעמא דרבי מאיר קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ואמר רחמנא תם חייב דלעביד ליה שמירה פחותה. הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנעביד ליה שמירה מעולה. וילף נגיחה לתם נגיחה למועד. ורבי יהודה סבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי אמר רחמנא תם משלם דנעביד ליה שמירה מעולה [הדר אמר רחמנא וכו'] הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט מיעטיה רחמנא לשמירה מעולה וכי תימא נגיחה לתם נגיחה למועד הא מיעט רחמנא ולא ישמרנו לזה ולא לאחר. והא מיבעיא ליה ללאו אם כן נכתוב רחמנא ולא ישמור מאי ולא ישמרנו לזה ולא לאחר:
תניא רבי אומר אחד תם ואחד מועד ששמרו שמירה פחותה פטור מאי טעמא סבר לה כרבי יהודה דאמר מועד בשמירה פחותה סגי ליה יליף נגיחה לתם ונגיחה למועד. רבי אלעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין כדתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתך. ולא ישמרנו להביא שומר חנם ולא ישמרנו כראוי לו מכאן אמרו שמרו כראוי פטור שלא כראוי חייב. והמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש (כתוב ברמז ש"ח):
אמר רבי עקיבא וכי מה בא זה ללמדנו אם לחייב על האשה כאיש הרי כבר נאמר וכי יגח שור את איש או את אשה. אלא להקיש אשה לאיש מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נזקיה ליורשיה וסבר רבי עקיבא לא ירית לה בעל והא תניא וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו דברי רבי עקיבא. אמר ריש לקיש לא אמר רבי עקיבא אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מיתה דהוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק. מאי טעמא דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו. ובנזקין לא אמר רבי עקיבא נזקיה ליורשיה והתניא הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל ואם אין בעל נותן ליורשיו, אין האשה נותן ליורשיה, היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה. אמר רבה בגרושה. וכן אמר רב נחמן בגרושה אמרי גרושה נמי תפלוג בדמי ולדות. אמר רב פפא התורה זיכתה דמי ולדות לבעל אפילו בא עליה בזנות מאי טעמא דכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה:
השור יסקל וגם בעליו יומת. תנו רבנן שור שהמית עד שלא נגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר משנגמר דינו החזירו אינו מוחזר. רבנן סברי אין גומרין דינו שלא בפניו דאמר ליה אי אהדרתי ניהליה הוה מערקנא ליה לאגמא והשתא אתפיסתיה לתוראי בידא דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה. ורבי יעקב סבר גומרין דינו טעמא דרבנן השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור מה בעלים בפניהם אף שור בפניו. ורבי יעקב סבר בשלמא בעלים בני טענתא נינהו. אלא שור בר טענה הוא. נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב. מתניתין דלא כרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מאי טעמא דרבי שמעון דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור מה בעלים עד דמתכוין ליה אף שור נמי אמר קרא וארב לו עד שיתכוין ליה:
השור יסקל וכן בהמה וחיה ועוף כיוצא בו דגמר שור שור משבת וכבר העידו על תרנגול שנסקל בירושלים שהרג את הנפש:
שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור. אמר ליה אביי ממאי דוגם בעליו יומת לכמיתת בעלים הוא דאתא אימא מיתה ממש אם כן לכתוב וגם בעליו ולשתוק אי כתיב הכי הוה אמינא בסקילה. בסקילה לא סלקא דעתך קטל איהו בסייף ממונו בסקילה. ודלמא הא דכתב רחמנא יומת לאקולי עליה לאפוקי מסייף לחנק. הניחא למאן דאמר חנק חמור אלא למאן דאמר חנק קל מאי איכא למימר. לא סלקא דעתך דכתיב אם כופר יושת עליו אי סלקא דעתך בר קטלא הוא הא כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח. אדרבה משום היא גופא קטל איהו לא תיסגי ליה בממונא אלא בקטלא קטל שורו לפרוק נפשיה בממונא. אלא אמר חזקיה אמר קרא מות יומת הרוצח על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו:
אמר רבא שור טרפה שהרג חייב שור של אדם טרפה שהרג חייב. רב ששת בריה דרב אידי אמר שור של אדם טרפה שהרג פטור דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת כל היכא דקרי ביה וגם בעליו יומת קרי ביה השור יסקל וכו'. רב אשי אמר אפילו שור טרפה שהרג נמי פטור כיון דאילו בעלים הוו פטירי שור נמי כי הרג פטור:
השור יסקל למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין ומה אם התם בסקילה מועד לא יהא בסקילה. לא אם אמרת בתם שאינו משלם את הכופר לפיכך הוא בסקילה תאמר במועד שהוא משלם את הכופר לפיכך לא יהא בסקילה תלמוד לומר השור יסקל. דבר אחר היה בכלל ויצא לידון בדבר החדש והחזירו לכללו. וגם בעליו יומת בידי שמים. או אינו אלא בידי אדם כשהוא אומר אם כופר וגו' הוי נותנין פדיון למומתין בידי שמים. או אינו אלא למומתין בידי אדם כשהוא אומר ולא תקחו כופר לנפש רוצח הא אין נותנין פדיון למומתין בידי אדם:
אם כופר יושת עליו ויהא אדם חייב בכופר מקל וחומר, ומה שור שאינו חייב בארבעה דברים חייב בכופר אדם שחייב בארבעה דברים אינו דין שחייב בכופר אמר קרא אם כופר יושת עליו עליו ולא על אדם. תנו רבנן ונתן פדיון נפשו דמי ניזק. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק. לימא בהא קמיפלגי דרבנן סברי כופרא ממונא ורבי ישמעאל סבר כופרא כפרה. אמר רב פפא לא דכולי עלמא כופרא כפרה ובהא קמיפלגי רבנן סברי בדניזק שיימינן. מאי טעמא דרבנן נאמר השתה למעלה ונאמר השתה למטה מה להלן בניזק אף כאן בניזק. ורבי ישמעאל סבר ונתן פדיון נפשו כתיב. ורבנן אין פדיון נפשו כתיב מיהו כי שיימינן בדניזק שיימינן: