ילקוט שמעוני/שמות/רמז שיח
חמשה דברים היה ר' יוחנן בן זכאי אומרן כמין חומר מפני מה גלו ישראל לבבל יותר מכל הארצות מפני שבית אברהם היא משם משלו משל למה הדבר דומה לאשה שקלקלה על בעלה להיכן משלחה לבית אביה. בלוחות הראשונים והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים, משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שקידש את האשה הלך והביא הלבלר ואת הדיו ואת הקולמוס ואת השטר ואת העדים קלקלה היא מביאה את הכל דיה שיתן לה המלך כתב וזכר יד שלו. הרי הוא אומר אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו ואומר ורצע אדוניו את אזנו במרצע מה ראתה אזן לירצע יותר מכל האברים כולן לפי ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול בשר ודם לפיכך אמר הכתוב תבוא אזן ותרצע שלא שמרה את מה ששמעה. [דאמרי אינשי] לא רצה להשתעבד לבניו יבוא וישתעבד לבנותיו. ואומר מזבח אבנים לא תניף עליהן ברזל וכי מה ראה ברזל ליפסל יותר מכל מיני מתכות מפני שהברזל לעשות הימנו חרב סימן פורענות ומזבח סימן כפרה מעבירין דבר סימן פורענות מדבר שסימן כפרה. והרי דברים קל וחומר ומה אם אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות לו מדברות על שמטילות בהם כפרה בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב לא תניף עליהם ברזל. בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגע בהן אחד מכל המזיקין כולן. הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הקב"ה יהיו שלמים לעולם על אחת כמה וכמה ישראל יהיו שלמים לפני המקום. ועבדו לעולם (כתוב ברמז תר"ע):