ילקוט שמעוני/שמות/רמז שיז
והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינין שימלך במוכריו. רבי אומר בנמכר בבית דין על גנבתו הכתוב מדבר אבל כאן אינו נרצע אלא בינו לבין עצמו והגישו אל הדלת הקיש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד. אתה אומר לכך בא או ירצענו במזוזה והדין נותן מה אם הדלת שאינו כשר למצוה כשר לרציעה מזוזה שהיא כשרה למצוה אינו דין שתכשר לרציעה תלמוד לומר ונתתה באזנו ובדלת בדלת אתה נותן ואי אתה נותן במזוזה. ורצע אדוניו למה נאמר לפי שמצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו אבל כאן הוא ולא שלוחו. אזנו בשל ימין הכתוב מדבר. או אינו אלא בשמאל מדין אתה דן נאמר כאן אזנו ונאמר להלן אזנו מה להלן בימין אף כאן בשל ימין. אזנו מן המילתא דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אף מן הסחוס . שהיה רבי מאיר אומר אין כהן נרצע והן אומרים נרצע. אין כהן נמכר והן אומרים נמכר. ומה ראתה אזן שתרצע מכל אבריו רבן יוחנן בן זכאי אומר אבר ששמעה לא תגנוב והלך וגנב היא תרצע מכל אבריו. במרצע התורה אמרה במרצע והלכה אמרה בכל דבר:
אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקרת המקרא. התורה אמרה בעפר והלכה בכל דבר. התורה אמרה בתער והלכה בכל דבר. התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר, רבי אומר אומר אני במין מתכת בלבד. ועבדו לעולם עד היובל. שהיה בדין ומה אם הכסף שיפה כחו וקונה את הכל אינו קונה אלא שש. רציעה שאינה קונה אלא עבדים אינו דין שלא תהא קונה אלא שש הא מה תלמוד לומר ועבדו לעולם עד היובל. או ועבדו לעולם כמשמעו תלמוד לומר ושבתם איש אל אחוזתו. רבי אומר בוא וראה שאין עולם אלא חמשים שנה שנאמר ועבדו לעולם עד היובל. הא כיצד הגיע יובל יצא, מת אדון יצא. ועבדו אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן. שהיה בדין ומה אם העובד שש שמיעט הכתוב ביציאתו הרי הוא עובדו ועובד את הבן. נרצע שריבה הכתוב יציאתו אינו דין שיהא עובדו ועובד את הבן תלמוד לומר ועבדו אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן. הוא נרצע והעבריה לא את הבן ולא את הבת. חלצה בשמאל חליצתה פסולה ור' אליעזר מכשיר. מאי טעמא דרבנן ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן בימין אף כאן בימין. ור' אליעזר לא יליף והתניא ר' אליעזר אומר מנין לרציעה שהיא באזן ימין נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה להלן בימין אף כאן בימין. אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה. רבא אמר לעולם לא תיפוך אזן אזן מופנה רגל רגל לא מופנה. וכי לא מופנה מאי פרכת משום דאיכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת:
תנו רבנן מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש [מכרוהו בית דין אינו נמכר אלא לשש] ר' אליעזר אומר זה וזה אינו נמכר אלא לשש. מאי טעמא דתנא קמא מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין ועבדך לך ולא ליורש. ואידך ועבדך אחרינא כתיב. ואידך ההוא (להרצאת אוזן) [להרצאת אדון] הוא דאתא. מוכר עצמו אינו נרצע רבי אליעזר אומר נרצע. מאי טעמא דתנא קמא מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין ורצע אדוניו את אזנו שלו ולא אזנו של מוכר עצמו. ואידך ההוא לגזרה שוה הוא דאתא נאמר כאן אזן וכו'. ואידך אם כן נימא קרא אזן מאי אזנו שמע מינה תרתי. ואידך ההוא מבעיא ליה אזנו ולא אזנה. ואידך מואם יאמר העבד ולא אמה העבריה. ואידך עד שיאמר כשהוא עבד. ואידך מעבד העבד. ואידך עבד העבד לא דריש. הנרצע נקנה ברציעה דכתיב ורצע אדוניו את אזנו. וקונה את עצמו ביובל דכתיב ועבדו לעולם לעולמו של יובל. ובמיתת האדון דכתיב ועבדו לו ולא לבן. תנו רבנן מרצע אין לי אלא מרצע מנלן לרבות הסול והסירא והמחט והמקדח והמכתב תלמוד לומר ולקחת כל דבר שנקח ביד דברי רבי יוסי בר' יהודה. רבי אומר מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת. רבי דריש כללי ופרטי ולקחת כלל מרצע פרט באזנו ובדלת חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת. רבי יוסי בר' יהודה דריש רבויי ומעוטי ולקח ריבה מרצע מיעט באזנו ובדלת חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט סם. דבר אחר המרצע להביא מרצע הגדול. מאי משמע כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך הכא נמי המרצע המיוחד שבמרצעין. אמר ר' אליעזר (בר יודן) [יודן בריבי] היה דורש אין רוצעין אלא במילת וחכמים אומרים אין כהן עבד עברי נרצע מפני שנעשה בעל מום, ויעשה בעל מום, אמר קרא ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו: