ילקוט שמעוני/שמות/רמז רנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ויצאו אל מדבר שור זה מדבר כוב. אמרו עליו על מדבר כוב שהוא ת"ת פרסה על ת"ת פרסה כלו מלא נחשים ועקרבים שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואומר משא (מדבר) [בהמות] נגב בארץ צרה וצוקה [לביא וליש מהם אפעה] וגו' ואין אפעה אלא עכס. אמרו כשעכס זה רואה צל עוף פורח באויר מיד מת ונושר אברים אברים אף על פי כן ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים וגו' בארץ ציה וצלמות מהו צלמות מקום צל ועמו מות. אמר ר' אבא הדבר הזה הסיח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קורין אותו מרוטה פעם אחת הלך ללקט עצים בראש ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו מיד נשרו שער ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורין אותו מרוטה. אמר רבי יוסי מדבר שור היו שם נחשים כקורת בית הבד ועקרבים כמלא הבית:

מעשה בשבור המלך שהיה עובר שם עברה שיירא ראשונה ובלעה הנחש ועברה שניה ושלישית ובלעה היה המלך יושב ומצר היה שם עמו ארכיסטרטיגוס אמרו לו מה אתה עומד הבא עשרה גבורים והביא אמר לו ימלאו סדירות של תבן עשו כן ומגלגלין לפיו והוא בולע עד שנפחה כרסו ולא היה יכול להן ועמדו והרגו אותו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא גדול הוא אלהינו שהצילנו מן המדבר ההוא:

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים רבי יהושע אומר כמשמעו. רבי אליעזר אומר והלא המים תחת רגלי ישראל היו והארץ אינה צפה אלא על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים הא מה תלמוד לומר לא מצאו מים אלא כדי ליגען. אחרים אומרים מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהם באותה שעה הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים אף בכליהם לא מצאו כענין שנאמר ואדיריהם שלחו צעיריהם וגו'. דורשי רשומות אומרים לא מצאו מים דברי תורה שנמשלו למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו. לפיכך התקינו הנביאים והזקנים שיהו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי כיצד מפסיקין אחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בה' ומפסיקין בששי מעיקרא תקינו חד גברא תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים אתא עזרא תקן תלתא גברי עשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנים:

ויבואו מרתה ר' יהושע אומר לג' מקומות באו ישראל באותה שעה שנאמר ויבואו מרתה וגו'. ר' אלעזר המודעי אומר לא באו אלא למקום אחד בלבד. וילונו העם ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך בגדול שבהן תחלה לאמר מה נשתה אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה. רבי אלעזר המודעי אומר למדים היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומות על משה ולא על משה בלבד אמרו אלא כלפי הגבורה לכן נאמר לאמר מה נשתה: