ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קיא
וישאלו עוד בה'. זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד. כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה א"ל אין אני ראוי למלכות אלא שאלו באורים ותומים אם ראוי אני ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד, מיד החביא עצמו עד ששאלו באורים ותומים ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים אלו אורים ותומים. ברח מן השררה ורדפה אחריו שנאמר הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם. ואבימלך בן ירובעל רודף אחר השררה וברחה ממנו:
ד"א גאות אדם תשפילנו זה אדם הרשון שהשפיל אותו ונתגרש מגן עדן. ושפל רוח יתמוך כבוד (כד) האדם הגדול בענקים שהשפיל עצמו ואמר ואנכי עפר ואפר לפיכך קורהו האדם הגדול שהיה גדול מאדם הראשון בהשפלתו:
דבר אחר גאות אדם תשפילנו זה פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, ושפל רוח זה משה שאמר למתי אעתיר לך. ד"א גאות אדם תשפילנו זה עמלק בחרופין וגדופין ושפל רוח יתמוך כבוד זה יהושע. דבר אחר גאות אדם תשפילנו זה תבור ושפל רוח יתמוך כבוד זה סיני:
ויאמר להם נחש העמוני בנקור לכם כל עין ימין. רבי לוי ור' סימון ורבנן, ר' לוי אמר אלו (כה) הקלעים והקשתים שבישראל שהם מחמד עיניהם של ישראל. רבי סימון אמר אלו סנהדראות של ישראל שהם גלגל עיניהם של ישראל כמד"א אם מעיני העדה. רבנן אמרי זה ספר תורה. א"ל נחש העמוני הביאו לי ספר תורה ואעקור מתוכו לא יבא עמוני בזאת אכרות לכם ברית:
ואני זקנתי ושבתי זה אחד מחמשה דברים שהם מכופלין, זקנתי ושבתי, משפטי ודיני, שהדי ועדי, פרא וערוד. עצמיו גרמיו:
הנני ענו בי, א"ר אבא בר כהנא קשה הוא הגזל ששני גדולי עולם נצרכו להתוכח עליו משה ושמואל. משה אמר לא חמור אחד מהם נשאתי. ר' חנינא בר שילא ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מה הניח משה לקפחנים ולגנבים. אלא אמר משה בשעה שישראל מתנודדין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהם טול כלי זה בידך טול כלי זה על חמורך אלא נשאתי אני בעצמי ונטלתי וטענתי, כמה דאת אמר ויקח משה את אשתו ואת בניו. א"ר יוחנן גדול הדור בשעה שהולך לעשות צרכי צבור ממי הוא צריך ליטול החמור לא משל צבור ברם הכא ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו'. שמואל אמר הנני עני בי וגו' ואשיב לכם. א"ר יסי עשיר גדול היה שמואל שאילו תבעו מידו ספוק בידו להחזיר. את שור מי לקחתי שור שהייתי מקריב לקרבנותיהם ומבקש רחמים עליהם וכל למשוח עליהם [מלך] משלי היה שנאמר עגלת בקר תקח בידך. וכן הוא אומר כי זבח היום לעם בבמה, לא נטלתי משלהם. ובשעה שהייתי חוזר ועושה דיניהם והולך וסובב עיירות ישראל שנאמר והלך מדי שנה בשנה דרך העולם בעלי דינין הולכים רצת הדיין, משה אמר כי יהיה להם דבר בא אלי, ואני לא עשיתי כן אלא אני טורח והולך אצלם: