ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקסט
ומותר האדם מן הבהמה אין, שעשה לו הקב"ה שלא יתבזה כבהמה, רבי אילא ורבי אמי, חד אמר עשה לו מנעל ואפיפורין פרוסה על רגליו, וחד אמר עשה לו כסתות שלא ישב ויצטער, רבי איבא ורבי אמי, חד אמר עשה לו תכריכין, וחד אמר עשה לו קבורה. הכל היה מן העפר, כל מה שיש בשמים או בארץ אין ברייתו אלא מן הארץ:
מי יודע רוח בני האדם, ה' שמות נקראו לה, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נפש זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש, רוח שהוא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני האדם העולה היא, נשמה היא האופיתא דברייתא אמרי האופיתא טבא. חיה שכל האברים מתים בגוף והיא חיה בגוף, יחידה שכל האברים משנים שנים והיא יחידה בגוף, הה"ד אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. רי יהושע ורבי נחמיה ורבנן, ר' יהושע אומר אם ישים אליו לבו לאדם הזה רוחו כבר הוא בידו ונשמתו אליו יאסוף כבר יגוע כל אדם יחד, אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא ינשום וימות, ורנן אמרין בשעה שאדם ישן נשמה מחממת את הדם עליו שלא יצטנן וימות, רבי ביסנא ור' אחא ורבי יוחנן בשם רבי מאיר הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף ובשעה שהוא ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה:
ושבתי אני ואראה את כל העשוקים, אלו הקטנים הנגנזים בחייהם, ולעתיד לבא עומדים בחבורה של צדיקים ואבותיהם עומדים בחבורה של רשעים, ואומרים לפני הקב"ה כלום מתנו אלא בעון אבותינו, והקב"ה אומר לם אבותיכם חטאו מאחריכם, באותה שעה בא אליהו ז"ל ומלמד סניגוריא ואומר להם אמרו לפניו רבש"ע לפניך מדת פורענות ומדת טובה, מדת פורענות מעוטה ומדת טובה מרובה, ולא מתנו אלא בגלל אבותינו לא כ"ש שיבאו אבותינו אצלנו, אמר להם הקב"ה חייכם יפה למדתם סניגוריא: