ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקסח

<< · ילקוט שמעוני · קהלת · רמז תתקסח · >>

גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי. ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו', מאי וברבורים, רבנן אמרין (מן) [מיניא] ברבריא, רבי ברכיה בשם רבי יהודה עוף גדול נאה ומשובח היה עולם על שלחנו בכל יום, ומהיכן היה מברבריא. כנסתי לי גם כסף וזהב ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים, ולא היו נגנבות. ר' יוסי בר חנינא אמר אבנים של שמונה אמות ושש אמות היו, תנא רבי שמעון בן יוחאי אפילו משקולות הלח של שלמה היו של זהב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. וסגולת חכמים, וכל מלכי הארץ מבקשין לשמוע את חכמה שלמה. והמדינות, זו מלכת שבא. עשיתי לי שרים ושרות, זמרין וזמריין, ותענוגות בני האדם דימוסיאות ומרחצאות. שדה ושדות, שדה ושדתין (תוון) [אזיין] יתהון. א"ר חמא בר חנינא וכי לא בא הכתוב אלא להודיע עשרו של שלמה הא אינו מדבר אלא על דברי תורה. הגדלתי מעשי והלוחות מעשה אלקים המה. בניתי לי בתים, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נטעתי לי כרמים, כי הא דתנינן תמן זה מדרש דרש רבי אליעזר בן עזריה בכרם ביבנה וכי כרם היה שם, אלא שורות של תלמידי חכמים שנעשים ככרם. עשיתי לי גנות ופרדסים, אלו משניות גדולות, כגון משנת רבי חייא ורבי אושעיא ומשנת בר קפרא. ונטעתי בהם עץ כל פרי, זה תלמוד שכלול בהן. עשיתי לי ברכות מים, רבי חנינא בר פפא אמר אלו הדרשנין. להשקות מהם יער צומח עצים, אלו עמי הארץ שבאים ושומעים, רבי חייא אמר ברכות מים אלו סופרים ומשנים להשקות מהם יער צומח עצים, אלו עמי הארץ שבאים ושומעים. קניתי (לי) עבדים ושפחות, אלו בתי דינין שבחוצה לארץ. ובני בית היה לי, תנא דבי ר' חייא זה רוח הקדש. גם מקנה, אלו הקרבנות. כנסתי לי גם כסף וזהב, אלו דבי תורה הנחמדים מזהב ומפז. וסגולת מלכים, אלו מלכי תורה, דכתיב בי מלכים ימלוכו. והמדינות, אלו שהם מדיינים על ההלכות. עשיתי לי שרים ושרות, משוררים זכרים ונקבות. ותענוגות, זו תענוגה של ארץ ישראל. שדה ושדות, אלו דינין זכרים ודינין נקבות. רבי אחא פתר קריא בכניסתן לארץ. הגדלתי מעשי כי תבאו אל ארץ כנען, בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב, ונטעתי (לי) בהם עץ כל פרי, ונטעתם כל עץ מאכל. עשיתי לי שרים ושרות אלו מיני זמר. ותענוגות בני האדם לו ברכות ומרחצאות, שדה ושדות הכא תרגומו שדה ושדתין, במערבא אמרי שידתא. שדה ושדתין למאי איבעי להו, למבני בית המקדש. וזה היה חלקי (ברמז קע"ז) את אשר כבר עשוהו (ברמז תתקי"ד):

והכסיל בחשך הולך. תנא לעולם הלכה בית הלל, והרוצה לעשות כבית שמאי יעשה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל רשע, מחומרי בית הלל ומחומרי בית שמאי עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא או כבית שמאי כקוליהון וכחומריהון, או כבית הלל כקוליהון וכחומריהון:

אין זכרון לראשונים, זה דור אנוש ודור המבול, וגם לאחרונים אלו סדומיים ומצריים. טוב משניהם זה אלף דור שעלו במחשבה להבראות, כמה נמחו מהם, ר' איבו בשם רבי אלעזר תתק"פ דורות, ואי זו זו תורה, ולמי אני נותן זכרון למי שבא באחרונה אלו ישראל שנאמר לאחרונה יסעו. רבי יהודה אומר אין זכרון לראשונים אלו מצריים, וגם לאחרונים אלו עמלקים תמחה את זכר עמלק, ולמי אני נותן זכרון לחיי העולם הבא, לישראל. ד"א אין זכרון לראשונים אלו הנביאים שעמדו בימיהו אליהו, אמר ר' יוחנן ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, רבי עקיבא אומר מאה ועשרים רבוא, אמר ר' יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך מקוללת מכלם כיריחו ובית אל, יריחו שאררה יהושע, בית אל היו בה שני עגלי זהב של ירבעם, וכתיב ויצאו בני הנביאים אשר ביריחו, ויגשו בני הנביאים אשר בבית אל, ואין נביאים פחות משנים, ולמה לא נתפרסמה נבואתן, אמור מעתה נבואה שצריכה לדורות נכתבה, ולעתיד לבא הקב"ה בא ומפרסם נבואתן, הדא הוא דכתיב ובא ה' אלקי כל קדושים עמך. אף חכמתי עמדה לי, אמר רבי חנינא בר פפא תורה שלמדתי באף נתקיימה לי, אמר ר' אחא על תורה שלמדתי באף נתקיימה לי, אמר ר' אחא על תורה שלמדתי במסטורין היא עמדה לי:

כיתרון האור מן החשך, תנא בשם ר' מאיר כשם שיתרון האור מן החשך כך יתרון דברי תורה מדברי מצות. החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו. והכסיל בחשך הולך זה נמרוד הרשע. וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם, אם כן למה חכמתי למה מסרתי את עצמי על קדושת השם, חזרתי ואמרתי אין זכרון לחכם למחר נכנסין לצרה ואומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל שמא ח"ו אומרים זכור מעשה נמרוד, הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל:

ושנאתי את החיים, ר' אושעיא אתון ואמרי ליה דייניך שתיין חמרא בשוקא ולא הימנון, חד זמן נפק ואשכחון יתהון שתיין חמרא בשוקא, קרא אנפשיה ושנאתי את החיים ודמך בשלמא:

ושנאתי אני את כל עמלי, ר"מ הוה כתבן (מוכר) [מובחר] הוה לעי בתלת סלעין אכיל ושתי בחדא ומתכסי בחדא ומפרנס לבני אורייתא בחדא, אמו לו תלמידיו רבינו בניך מה את עביד להון, אמר להון אי הוו צדיקי כהדא דאמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב ודרעו מבקש לחם, ואי לאו כהדא דאמר שלמה ומי יודע החכם וגו':

כי יש אדם שעמלו בחכמה. אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם (מדבר). אמר רבי יודן בר סימון אית לן קריין אחרון דמחוור יתיר מן דין ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלעמעלה. שעמלו בחכמה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ. ובדעת שנאמר בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' שמים נעשו:

ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו. זה דור המבול. גם זה הבל ורעה רבה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. דבר אחר כי יש אדם זה בצלאל שעשה את המשכן. בחכמה ובדעת כמה דאת אמר וימלא אותו רוח אלקים וגו', ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו זה משה שלא עמל במשכן, ונקרא על שמו ויהי ביום כלות בצלאל אין כתיב כאן אלא ביום כלות משה. דבר אחר כי יש אדם זה שלמה, שעמלו בחכמה שנאמר ויחכם מכל אדם. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דוד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, לשלמה אין כתיב כאן אלא לדוד:

כי כל ימיו מכאובים. זה דור אנוש ודור המבול שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהם הרעים. וכעס ששניהן היו מכעיסין להקב"ה במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מן העבירות, ומנין אף ביום תלמוד לומר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו, זה הקב"ה להביא פורענות ביום ובלילה. דבר אחר כי ימיו מכאובים אלו הסדומיים שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה להביא עליהם פורענות ביום ובלילה, הה"ד וה' המטיר על סדום. דבר אחר כי כל ימיו מכאובים אלו מצריים וכו'. גם בלילה לא שכב לבו מאחר שבן ישראל היה גומר מלאכתו היה עומר עדור לי שתי עדירות, בקע לו שתי בקעיות. דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה כו', הה"ד ויהי בחצי הלילה:

אין טוב באדם. רבי תנחומא בשם ר' שמואל בר נחמני כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה זו בתורה ובגמילות חסדים הכתוב מדבר שנאמר והוא ילונו בעמלו, וכי יש אכילה ושתיה שמלוה את האדם לקבר, ומי מלוה את האדם לקבר, תורה ומעשים טובים:

כי מי יאכל. אמר שלמה מאן אכל כמה דאכלית, מאן עבד כמה דעבדית, ר' הונא ורב ירמיה בש"ר יצחק נשר גדול היה לשלמה והיה רוכב עליו ובא לתרמוד ביום אחד שנאמר ויבן את תרמוד במדבר:

כי לאדם שטוב לפניו זה אברהם, ולחוטא זה נמרוד, לתת לטוב זה אברהם. דבר אחר כי לאדם זה יצחק, ולחוטא זה אבימלך, לתת לטוב ויזרע יצחק. דבר אחר כי לאדם זה יעקב, ולחוטא זה לבן, לתת לטוב זה יעקב כי ראיתי וגו', דבר אחר כי לאדם זה חזקיה, ולחוטא זה סנחריב, אמרו רבותינו מעשה היה באחד שהיה יוצא ונכנס לאכסניא ועשה סחורה והיו עבדיו יוצאים עמו והיה לו בן יושב בארץ ישראל ויגע בתורה, האב שהיה באכסניא הגיע עונתו למות אמר מה אעשה אם אכתוב כל נכסי לבני אינו עתיד ליהנות מהם, והעבד הזה יטול את הכל ויברח, מה עשה קרא לעבדו אמר לו לך קרא לי את הלבלר, אמר לו כתוב דייתיקי שיהא בוחר לו בני חפץ אחד ממה שנפשו מבקשת והשאר יהא שלך, נכתבה הדייתיקי עמד העבד וברכו והביאו לארץ ישראל, כיון ששמע הבן שמת אביו נתאבל עליו, אחר ששלמו ימי האבל אמר לעבד היכן הוא ממונו של אבי, אמר לו אין לך כלום הכל כתיב לי וכתב לך שתהא בוחר חפץ אחד ממה שאתה מבקש אין לך אלא הוא, אמר לו נכנס למחר לדין, הלך אותו נער אצל רבי אמר לו בצרה גדולה אני, אמר לו למה, אמר לו כתב אבי כל ממונו לעבדו ולא כתב לי כלום כי אם חפץ אחד מה שאבחר איני יודע מה לעשות. אמר לו רבו טובה גדולה עשה לך אביך, פקח היה ויודע מה שעשה, למחר אתם נכנסים לדין והדייתיקי נקרא שהכל שלו ותבחור דבר מה שאתה מבקש אז תן ידך על העבד ואמור לזה אני מבקש ונמצא הוא וכל ממונו שלך, וכן עשה הבן, אמר שלמה כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת זה האב שכתב דייתיקי בחכמה. ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה העבד שהיה מביא זהובים מכאן ומכניסן לכאן. לתת לטוב לפני האלקים משל לאותו הבן שהיה יגע בתורה וכו':

לכל זמן. זמן היה לאדם הראשון ליכנס לגן עדן ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן, וזמן היה לו שיצא ממנו שנאמר ויגרש את האדם. זמן היה לו לנח שיכנס בתבה בא אתה וכל ביתך אל התבה, וזמן היה שיצא ממנה שנאמר צא מן התבה, זמן היה לו לאברהם אבינו שניתנה לו המילה שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם, זמן היה שימול לבניו שנאמר כי מולי היו, וימול בן מ"ח שנה בשעה שהכיר את בוראו, אלא שלא תנעול דלת בפני גרים, וימול בן ע"ה שנדבר עמו בין הבתרים, אלא כדי שיצא יצחק מטפה טהורה, וימול בן צ"ו בשעה שנולד ישמעאל, א"ר שמעון בן לוי קנמון אני מעמיד בעולם מה הקנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות, כך משנצרר דמו משבטל יצרו משבטלה תאותו:

ועת לכל חפץ. זמן היה לאותו חפץ שהיה בשמים שינתן לארץ, ואיזה זה תורה, אימתי בחדש השלישי, אמר רבי ברכיה זהו חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת, אלא אשריו של אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי. ועת למות, אמר ר' לוי בשלשה שטן מתאוה לקטרג, השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול. שרוי בבית המרועע נעשה שטן קטיגורו שנאמר ישי מות עלימו וגו', א"ר יוחנן כל הדרכים בחזקת סכנה, ר' ינאי כי הוה נפיק לאורחא הוה מפקיד על ביתיה. רבי מני אי הוה נחית למסחי בבניא שהיא ניסוקת הוה מפקיד על ביתיה. ר' נתן כהן אחוה דר' חייא בר אבא היה מפרש בים הגדול, א"ל לאחוי צלו עלי, א"ל מאן נצלי עלך מן דאת קטר לולבך קטר אילפך, וכיון דאת עליל לבי כנישתא ואת שמע דמצלין על מטרא לא תסמוך על צלותא:

עת לטעת, בשעת שלום. ועת לעקור נטוע, בשעת מלחמה, וכן כלם. עת להשליך אבנים, באשתך הטהורה. ועת כנוס, באשתך הטמאה. אם ראית (בת) [כת] של צדיקים עת לחבוק. (בת) [כת] של רשעים עת לרחוק מחבק. ד"א עת ללדת, אמר הקב"ה לשעה קלה אני עושה כמילדת דכתיב ומולדותיך ביום הולדת. עת למות, בשעת מיתה דכתיב במדבר הזה וגו'. עת לטעת דכתיב ונטעתים על אדמתם. עת לעקור ויתשם ה' מעל אדמתם. עת להרוג ויהרוג כל מחמדי עין. ועת לרפוא כי הנני מעלה ארוכה לך. עת לפרוץ פרצים תצאנה אשה נגדה. עת לבנות ובניתיה כימי עולם. עת לבכות בכו תבכה. עת לשחוק אז ימלא שחוק פינו. עת ספוד ויקרא ה' אלקים צבאות וגו' ולמספד. עת להשליך אבנים וישלך מידיו את הלוחות. עת כנוס אבנים הנני יסד בציון אבן. עת לחבוק וימינו תחבקני. עת לרחוק מחבק ורחק ה' את האדם. עת לבקש ובקשתם משם את ה', ועת לאבד העידותי בכם יום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון. עת לשמור הנה לא ינו ולא יישן וגו'. עת להשליך וישליכם אל ארץ אחרת. עת לקרוע את מי ים סוף, ועת לתפור והיו לאחדים בידך. עת לחשות החשיתי מעולם. עת לדבר, דברו על לב ירושלים. עת לאהוב אהבתי אתכם אמר ה'. עת לשנוא נתנ עלי בקולה על כן שנאתיה. עת מלחמה ויהפך לכם לאויב. עת שלום הנני נוטה אליה כנהר שלום. עת לחשות, פעמים שאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו שנאמר וידום אהרן, פעמים שאדם דובר ומקבל שכר על דבורו:

את הכל עשה יפה בעתו. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב מלמד שכל אחד ייפה לו הקב"ה אומנותו בפניו. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי תלא ליה קורא לדבר אחר והוא דידיה עביד. דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. אמר ר' תנחומא בעתו נברא העולם [לא] היה ראוי להבראות קודם לכן שנאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנ טוב מאד, אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שברא אלו, אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי:

ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים אילו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו, ומי היו, שלמה, יתרו, משה, ונבוכדנאצר. משה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט לפי דכתיב יודיע דרכיו למשה. שלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו [ומי] הודיע לו מהו יה ומהו אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו היה יודע איזהו יפה, א"ר תנחומא אפילו מרור בתמוז ומלפפונין בניסן לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנאצר אמר כל דיירי ארעא כלא חשיבין אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו, על מה שלט אדם זה אפילו על יתוש לא שלט אלא לנבוכדנאצר לו נאה לומר שנאמר וכל חית השדה נתתי לעבדו. יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה', לפי שלא הניח אלילים שלא עבדם לו נאה לומר כן. אמר דוד כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה וחכמה יפה מן הכל, חוץ מן השטות הזה כו' (כתוב ברמז קל"א). אמר רבי ברכיה בשם רבי נתן אל תהי קורא גם את העולם נתן בלבם, אלא גם אהבת עוללים ותינוקות נתן בלבם של אבותיהם. משל לאחד שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, הגדול מכובד והקטן מטונף, אף על פי כן הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול. (הוי) [ד"א] גם את העלם נתן בלבם, (ד"א) אלולא שהעלים הקב"ה מבני אדם יום המית לא היה אדם בונה בית ולא היה נוטע כרם שהיה אומר למחר הוא מת למה אני עומד ויגע בשביל אחרים לפיכך העלים ממנו יום המיתה שיהא אדם בונה ונוטע לא זכה לו זכה לאחרים, וכן הוא אומר כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, אמר לו הקב"ה לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב הוו זהירים בנטיעה שימצאו בניכם אחריכם. מעשה באנדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה והיה הולך עם גייסות שלו להלחם על מדינה אחת ומצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעה של תאנים, אמר לו אנדרינוס אתה זקן וטורח ומתיגע לאחרים, אמר לו אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה ואחיה אוכל מפירות נטיעתי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלאה פירות בכורי תאנים יפות וקדם לפני אנדרינוס, אמר ליה אדוני המלך קבל מן עבדך הוא הזקן שמצאת בהליכתך ואמרת לו מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים הרי כבר זיכני הקב"ה לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר אנדרינוס לעבדיו טלי אותה ממנו ומלאו לו זהובים, עשו כן, נטל הזקן הכלכלה מלאה זהובים והתחיל הולך ומשתבח לאשתו. ולבניו, סח להם מעשה היתה עומדת שם שכנה ושמעה מה שאמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקב"ה מזמין להם טובה ואתה יושב חשך באופל הרי שכן שלנו כבד המלך בכלכלה של תאנים ומלאוה לו זובים, ואתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מן תאנים ותפוחים ושאר פירות יפים שהוא אוהב אותם הרבה אולי ימלא אותה לך זהובים, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תאנים ותפוחים וטען על כתפו וטען לפני המלך, אמר ליה אדוני המלך שמעתי עליך שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לאסטרטיגין שלו טולו אותו וטפחו אותו על פניו, עמדו והפשיטוהו ערום וטפחו אותו על פניו עד שנפלו פניו ונאבדו עיניו ועשאוהו דוגמא, התחיל לילך לביתו כשהוא עשוי דוגמא ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל של זהובים וראתה אותו פניו פצועים וגופו מושבר ובוכה, אמרה לו מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי את המלך אילולי שמעתי לך ונטלתי באותו סל אתרוגים כבר היו מרגמין את פני ואת כל גופי בהם, ללמדך שהנשים הרעות מפילות את בעליהן. לפיכך אל יבטל אדם מן נטיעה אלא כשם שמצא עוד יוסיף:

מתת אלקים היא (כתוב ברמז רצ"ז):

ידעתי כי (את) כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף. אמר רבי יוסי בן זימרא מתחלת ברייתו של עולם אמר הקב"ה יקוו המים, מפני מה הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ:

שייראו מלפניו (כתוב ביהושע ברמז כ"א):

והאלקים עשה שייראו מלפניו, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זה חלום רע, אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זה חלום רע, אמר רי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו. אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא שייראו מלפניו שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו, כי הא דרבי שמעון ורבי אלעזר ברבי סימון וו יתבי, חלף ואזיל רבי יעקב בר חמא אמר ליה חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דדחיל חטאין הוא, אמר ליה אידך ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, אמר ליה אמינא לך אנא דגבר דדחיל חטאין הוא ואת אמרת לי בר אוריין הוא:

והאלקים יבקש את נרדף, [אפילו צדיק רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף מ"מ האלקים יבקש את נרדף]. הבל נרדף מפני קין וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, נח נרדף מפני דורו ונח מצא חן, אברהם נרדף מפני דורו אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, יצחק נרדף מפני פלשתים ויאמרו ראו ראינו, יעקב נרדף מפני עשו כי יעקב בחר לו יה, יוסף נרדף מפני אחיו ויהי ה' את יוסף. משה נרדף מפני פרעה לולי משה בחירו, ישראל נרדפין מפני עו"א בך בחר ה' אלקיך, רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוסי בר נהוראי, שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, ועז מפני הנמר, אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן מן הרודפין אלא מן הנרדפין שנאמר שור או כשב או עז:

ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר מקום שסנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחושבת דיניהן של ישראל שמה הרשע שנאמר ויבאו שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה, מתלא אמר באתרא דתלא מרי זייניה רעיא תלא קולתיה, ורוח הקדש צווחת מקום המשפט שמה הרשע שנאמר ויבאו שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה, מתלא אמר באתרא דתלא מרי זייניה רעיא תלא קולתיה, ורוח הקדש צווחת מקום המשפט שמה הרשע. דבר אחר מקום שעשה מדת הדין מעשה משפט בעגל דכתיב ושובו משער לשער, שמה הרשע ויגוף ה' את העם, ורוח הקדש צווחת מקום המשפט שמה הרשע. דבר אחר מדבר בדור המבול שאין להם חלק לעולם הבא, אינם עומדים בדין, שמה הרשע וימח את כל היקום, ורוח הקדש צווחת מקום שהצדקתים בתיהם שלום מפחד, שמה הרשע ויאמו לאל סור ממנו. ד"א מדבר בסדומים מקום שעשתה מדת הדין בסדומיים אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שמה הרשע וה' המטיר על סדום. ורוח הקדש צווחת מקום שהצדקתים אר ממנה יצא לחם, שמה הרשע ויד עני ואביון לא החזיקו. רבי יודן ברבי שמעון פתר קריא בשטים מקום שעשתה מדת הדין (בעולם) [בשטים] קח את כל ראשי העם, שמה הרשע ויהיו המתים במגפה. ורוח הקדש צווחת מקום שהפכתי קללת בלעם לברכה שמה הרשע וישב ישראל בשטים:

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה, בוא וראה מה כתיב באדם לא תלבש שעטנז, בבהמה לא תחרוש בשור ובחמור, האדם מטמא והבהמה מטמאה מה האדם הנוגע במת יטמא אף בהמה הנוגע בנבלתה יטמא:

כמות זה כן מות זה, כתיב באדם הריגה והרגת את האשה, ובבהמה ואת הבהמ תהרוגו. מי יודע רוח בני האדם העולה היא, מפני שנתונה מלמעלה כתיב בה עליה, ושל בהמה נתונה מלמטה כתיב בה ירידה היורדת היא למטה לארץ. ומותר האדם מן הבהמה אין, שוא מדבר והיא אינה מדברת. דבר אחר שיש באדם דעת ואין דעת בבהמה. ד"א שהאדם נוטל שכר על מעשיו והבהמה אינה נוטלת. ד"א שהאדם מת ומטפלין בו ובבהמה ואת הבהמה תהרוגו. מי יודע רוח בני האדם העולה היא, מפני שנתונה מלמעלה כתיב בה עליה, ושל בהמה נתונה מלמטה כתיב בה ירידה היורדת היא למטה לארץ. ומותר האדם מן הבהמה אין, שהוא מדבר והיא אינה מדברת. דבר אחר שיש באדם דעת ואין דעת בבהמה. ד"א שהאדם נוטל שכר על מעשיו. והבהמה אינה נוטלת. ד"א שהאדם מת ומטפלין בו ובבהמה אינו כן. דבר אחר באדם כתיב וביום השמיני ימול, ובבהמה כתיב והיה שבעת ימים תחת אמו, כדרך שהעמדתי מישראל נביאים שקרויים אדם, כך העמדתי מעובדי אלילים שקרויים בהמה, באדם ויקרא אל משה, בבהמה ויקרא אלקים אל בלעם: