לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז קצב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


רעב כי יהיה בארץ. שלמה פתח בשבחו של הקב"ה תחלה שנאמר אין כמוך אלהים (ה'), ואחר כך פתח בצרכן של ישראל רעב כי יהיה בארץ. וחזר וחתם בשבחו של הקב"ה שנאמר ועתה קומה ה' לנוחך. ואף דוד מלך ישראל לא פתח בצרכיהם של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו של מקום תחלה שנאמר הללויה שירו לה' שיר חדש, וחזר ופתח בצרכן של ישראל שנאמר כי רוצה ה' בעמו. וחזר וחתם בשבחו של מקום הדר הוא לכל חסידיו הללויה. ואף משה רבינו פתח בשבחו של מקום שנאמר ויהי בישורון מלך. וחזר וחתם בשבחו של מקום אין כאל ישורון. ואף שמונה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שהיו ישראל מתפללים לא פתחו בצרכיהן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום האל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך מתיר אסורים ורופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך, מלה"ד וכו':

ויהי ככלות שלמה להתפלל. אר יהושע בן לוי משום בר קפרא אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף. ואם בא לשוח בסוף כל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה. כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה, ומלך כיון שכורע שוב אינו זוקף שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו:

לעשות משפט עבדו ומפט עמו. אמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס לדין תחלה שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו, מאי טעמא לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי. ואי בעית אימא מקמי ליפוש חרון אף. ותניא כי חק לישראל הוא מלמד שישראל נכנסין תחלה והדר ומשפטו לאלהי יעקב. וכן לעתיד לבא נכנסת מלכות הרביעית תחלה לדין משום דחשיבא דכתיב ותאכול כל ארעא ותדושינה ותדושינה ותדיקינה וא"ר יוחנן זו מלכות הרביעית שטבעה יוצא בכל העולם כלו. ומנא לן דמאן דחשיב עייל הרישא דכתיב לעשות משפט עבדו וגו' ואמר רב חסדא מלך וצבור וכו':

ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח. לפי שנאמר קח מאתם והיו לעבוד את עבדות אהל מועד היה משה מתירא שמא אחת מן העגלות נשברות או אחת מן הפרות מתות ונמצא קרבן של נשאיים פסול, א"ל הקב"ה והיו לעבוד את עבודת אהל מועד ניתן להם הויה שיהיו קיימות לעולם. עד היכן היו קיימות, ר' יודן בשם רשב"ג ר' חנינא בשם בר קפרא עד הגלגל כמד"א בגלגל שורים רזבחו, והיכן הקריבום ר' אבא בר כהנא אמר בנוב הקריבום, ר' אבהו אמר בגבעון הקריבום, רבי חמא בר חנינא אמר בבית עולמים הקריבום. א"ר לוי טעמא דר' חמא מהכא ויזבח המלך שלמה את זבח (השלמים) [הבקר] וגו', אמר ר' מאיר עד עכשו (היו) [הן] קיימות ולא הוממו ולא הוקינו ולא הטריפו. והרי דברים קל וחומר ומה העגלות שהיו נדבקות במלאכת אהל מועד ניתן להם הויה שיהיו קיימות לעד, ישראל שהם דבקים בהקב"ה עאכ"ו שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:

ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' בקר עשרים ושנים אלף. מלמה"ד למלך שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק, אמר להם המלך כך אתם מכבדים אותי כך אתם נוהגים בי איני מלך איני שולט בכל העולם, אמרו לו אדוננו המלך בדרך אנו נתונים לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לפניך, אלא הכנס למדינה וכשתכנס לפלטין שלך אתה רואה במה אנו מכבדים אותך. כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון, אמר להם הקב"ה כך הוא כבודי, אמרו לפניו רבון העולמים במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך, וכשתכנס לפלטין שלך אתה רואה כמה קראבנות וכמה פרים נקריב לפניך שנאמר היטיב ברצונך את ציון, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים לא פר אחד אלא פרים. לפי שבעולם הזה הקריבו קימעא ויהי המקריב ביום הראשון מה הקריב קערת כסף אחת פר אחד שעיר עזים אחד, אבל שלמה כשבנה את בית המקדש הקריב בקר עשרים ושנים אלף, וכן בימי עזרא והקריבו לחנוכת בית אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אימרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטאה על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי שישראל: