ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תסח
ואני אמרתי לריק יגעתי, כד דמך רבי אבהו הוא תלת עשר נהרין דאפרסמון אמר להון אלין למאן, א"ל אלין דידך, א"ל כל אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי, הה"ד עוז והדר לבושהה של תורה ותשחק ליום אחרון אימתי היא שוחקת ליום אחרון, אימתי היא נותנה שכרה לעתיד לבא, ומראה להם מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא ונפשם ישנה והם שבעים, א"ר אבהו משל למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים והראה להם מה שאוכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו להם. כך הקב"ה מראה לצדיקים עד שהם בעוה"ז מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא ונפשם שבעה וישנים, מה טעם כי עתה שכתבי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי, הוי בשעת סילוקן של צדיקים מראה להם מתן שכרן. זבדי בן לוי ור' יוסי בר פנחס ור' יהושע בן לוי תלתיהון אמרין אלין קראי כד דמכין, חד אמר על זאת יתפלל וגו' אליך לעת מצוא, וחרינא מאר תערוך לפני שלחן, וחרינא אמר כי טוב יום בחצריך מאלף, רבנן אמרין מה רב טובך, בן עזאי אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אימתי מראה להם הקב"ה מתן שכרן סמוך למיתתן:
יוצרי מבטן לעבד לו. ישעיה קרא אעצמו עבד (כתוב ביהושע ברמז ד' ובירמיה ברמז רס"ב). כה אמר ה' גואל ישראל (כתוב בירמיה ברמז רפ"ד):
בעת רצון עניתיך, תנא משום ר' יוסי עת היא מזומנת לפורעניות שנאמר בעת פקודתם יאבדו, ועת היא מזומנת לטובה בעת רצון עניתיך, עת היא מזומנת לפורענות ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים, עת מזומנת לטובה ויהי בעת ההיא וירד יהודה (כתוב ברמז רפ"ז):
לאמר לאסורים צאו זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה, וכן עשה יוסף כשראה ששני רעבון עתידין לבא נזקק לפריה ורביה שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, וכן ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו: