ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תמד
נחמו נחמו עמי, נחמוה עליונים, נחמוה תחתונים, נחמוה חיים, נחמוה מתים, נחמוה בעולם הזה, נחמוה לעולם הבא, נחמוה על עשרת השבטים, נחמוה על שבט יהודה ובנימין. לפי שכתוב שתי בכיות בכה תבכה על בית ראשון ועל בית שני לכך נחמו נחמו עמי. חטאו בראש נתנה ראש ונשובה מצרימה, ולקו בראש כל ראש לחלי, ומתנחמים בראש ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. חטאו בעין ומסקרות עינים, ולקו בעיין עיני עיני יורדה מים, ומתנחמים בעין כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, חטאו באאזן ואזניהם הכבידו, ולקו באזן ואזניהם תחרשנה, ומתנחמים באזן ואזניך תשמענה דבר. חטאו באף והנם שולחים את הזמורה אל אפם, ולקו באף אף אני אעשה זאת לכם, ומתנחמים באף ואף גם זאת בהיותם. חטאו בפה וכל פה דובר נבלה, ולקו בפה ויאכלו את ישראל בכל פה, ומתנחמין בפה אז ימלא שחוק פינו. חטאו בלב ולבם שמו שמיר (ושית) [משמוע], ולקו בלב וכל לבב דוי, ומתנחמין בלב דברו על לב ירושלים. חטאו ביד ידיכם דמים מלאו, ולקו ביד ידי נשים רחמניות, ומתנחמין ביד יוסיף ה' שנית ידו, חטאו ברגל וברגליהן תעכסנה, ולקו ברל בטרם יתנגפו רגליכם, ומתנחמים ברגל מה נאוו על ההראים רגלי מבשר. חטאו בזה כי זה משה האיש, ולקו בזה על זה היה דוה לבנו, ומתנחמים בזה ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה. חטאו בהוא כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ולקו בהוא והוא נלחם בם, ומתנחמים בהוא אנכי אנהי הוא מנחמכם. חטאו באש והאבות מבערים את האש, ולקו באש ממרום שלח אש, ומתנחמים באש ואנכי אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. חטאו בכפלים חטא חטאה ירושלים, ולקו בכפלים כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, ומתנחמים בכפלים נחמו נחמו עמי. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר משל למה הדבר דומה למלך שהיה לאו כרם. מסרו לאריסו וכד הוה עביד חמר טב הוה אמר מה ביש חמרא דאריסי. א"ל האריס אדוני המלך כד הוה טב דידך כד הוה ביש דידי בין טב בין ביש דידך הוא. כך בתחלה אמר הקב"ה למשה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל, וכיון שעשו אותו מעשה מה כתיב תמן לך רד כי שחת עמך, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כד אינון חטאין דידי וכד אינון זכאין דידך אלא בין זכאין בין חייבין דידך אינון שנאמר והם עמך ונחלתך וגו', למה ה' יחרה אפך בעמך. א"ר סימון לא זז מחבבן עד שקרא אותם עמו שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:
יאמר אלקיכם, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אמר אמרו ישראל לישעיה ישעיה רבינו תאמר שלא באת לנחם אלא לאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו, א"ל לכל הדורות באתי לנחם, אמר אלקיכם אין כתיב כאן אלא יאמר אלקיכם. א"ר חנינא בר אבא בשמונה מקומות כתיב יאמר אלקיכם כנגד שמונה נביאים שנתנבאו אחר חרבן בית המקדש ואלו הם, עמוס, יואל צפניה, חגי, זכריה, מלאכי, יחזקאל, וירמה:
דברו על לב ירשלים העין רואה הלב חומד וכו' (כתוב במלכים ברמז קע"ד ובתרי עשר ברמז תקפ"ז):
כל גייא ינשא. עתידה כנסת ישראל לומה לפני הקב"ה רבש"ע הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושני מהם שנאמר ראי דרכך בגיא, אומר לה הקב"ה הריני מעבירם שנאמר כל גיא ינשא, אומרת לפניו רבש"ע הרי עדי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, א"ל הריני מעבירם שנאמר כי הנני בורא שמים וארץ חדשה, אמרו לו הרי שמי קיים, אומר לה הריני מעבירו שנאמר וקרא לך שם חדש, אמרה לו הרי שמות אלילים קיימים, א"ל הריני מעבירם שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, א"ל אעפ"כ בני ביתי מזכירים אותם, א"ל לא יזכרו עוד בשמם:
ונגלה כבוד ה' וגו' כי פי ה' דבר. והיכן דבר ראו עתה כי אני אני הוא וכו' (כתוב בשופטים ברמז מ"ג):
יבש חצור נבל ציץ. אבא תנחום אומר למה הצדיקים דומים בעולם הזה לטבלא המקובעת באבנים טובות ומרגליות וקערת ירק בתוכה נטלה הטבלא ונשפך מה שבתוכה נראה מה שבטבלא. כך נבלעו הרשעים מן העולם נראו הצדיקים שנאמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם אלו צדיקים שקיימו דבריו חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם אלו צדיקים שקיימו דבריו של הקב"ה. ד"א יבש חציר של אבימלך, נבל ציצו של אבימלך, ודבר אלקינו יקום לעולם וה' פקד את שרה. רבי אחא הגדול אומר משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והתנהה עמו וא"ל בוא לך עמי ואתן לך מתנה, הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אף על פי שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לאביך אלא בוא אתה וטול אותה, כך המלך זה הקב"ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי, א"ל הקב"ה לך לך מארצך, התנה עמו שהוא נותן לו מתנה שנאמר כי לך אתננה, מת אברהם א"ל הקב"ה למשה אף על פי שמתו האבות איני חוזר בי הוי ודבר אלקינו יקום לעולם:
הנה ה' אלקים בחזק יבא. על עובדי אלילים אבל לישראל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וכן אמר דוד תסתיר פניך יבהלון אלו הרשעים אבל הצדיקים תשלח רוחך, וכן דור המבול וימח את כל היקום, ובצדיקים ויזכור אליהם את נח, וכן במצרים ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב:
מי מדד בשעלו מים. א"ל ההוא מינאה לר' אבהו אלקיכם כהן הוא שנאמר ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי קא טביל וכי תימא במיא והא כתיב מי מדד בשעלו מים, א"ל בנורא קא טביל שנאמר הנה ה' באש יבא, ומי סלקא טבילותא, א"ל אין דכתיב כל דבר אשר יבר באש תעבירו באש וטהר. כשנשתברו הלוחות נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך צער ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות, ובשביל ואתו הצער שמצטערין עתיד הקב"ה לשלם להם שכרן לימות המשיח כפול ומכופל שנאמר הנה ה' אלקים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו, ואומר מי הקדימני ואשלם לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכורתי שלמה, וכן באהרן אומר לולא קרח לא עמדה לו אותו הברית שנאמר זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר:
מי מדדד בשעלו מים, לפי שנאמר וסכיהם חצי ההין אל יטעך יצרך לומר שיש לפניוו אכילה ושתיה, אמר רבי חייא בר אבא גבור שהוא מההלך בדרך [ואין לו כלי לשאוב מים] כמה ישתה בכפיר עשר פעמים או חמשה או ארבע או שתים, פחות משתים אינו שותה, וכל מי בראישת הם מלא שעלו שלל הקב"ה שנאמר מי מדד בשעלו מים הא לא אמרתי לך אלא לזכותך שאמרתי ונעשה רצוני:
ולבנון אין די בער, מאחר שנאמר ולבנון אין די בער מה ת"ל ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, אלא כדי שתקבל שכר. כיוצא בו אתה אומר את הכבש אחד תעשה בבקר למה נאמר והלא כבר נאמר וחיתו אין די עולה, אלא כדי שתקבל שכר:
כל הגוים כאין נגדו. ראו כמה אוכלוסין הוצאי פרעה אחרי ישראל ונבהלו מפניהם, אמרו מי יוכל לעמוד נגד אלו, אמר הקב"ה חייכם כלם אינם חשובים בפני רק כסוס אחד שנאמר כי בא סוס פרעה. וכן עתיד גוג ומגוג לבא על ישראל, וכן יעשה משפטו שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם, באותה שעה והתגדלתי והתקדשתי:
הנוטה כדוק שמים. אמר ר"ג שבעה רקיעים הם, וילון, רקיע, שחקים זבול, מעון, מכון, ערבות, וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת כו':