ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב האנוש מאלוה יצדק וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעושהו יטהר גבר, (אלא) אמר הקב"ה בעו מנחם ישלם ה' פעלך ומה אם בעז שדבר על לבה של רות דברים טובים דברי נחומים ניחמה שנאמר ותאמר אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני, כשבא הקב"ה לנחם את ישראל עאכ"ו. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם כתיב אהבת צדק ותשנא רשע. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קרא בישעיה, אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול ה' אומר וגו' אמר שלתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, אמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו, אמרו הניח הקב"ה את עולמו ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי כמד"א בשבט יכו על הלחי, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני, א"ל הקב"ה ישעיהו בני טרחנים הם סרבנים הם מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם, אמר לו על מנת כן גוי נתתי למכים איני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך, א"ל הקב"ה ישעה אהבת צדק אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע שנאת מלחייבם, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, א"ל הקב"ה חייך שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא שנאמר נחה רוח אליהו על אלישע ורוח משה על שבעים זקנים, אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הה"ד רוח ה' אלהים עלי, ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים נבורות פשוטות אבל אתה מתנבא נבואות כפולות עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש, נחמו נחמו עמי. דבר אחר נחמו נחמו עמי אמר הקב"ה למי צריך לנחם למי שמתה אשתו לא לבעלה, כך נמשלה ציון במחשכים הושיבני כמתי עולם לא אותי צריכים לנחם נחמוני נחמוני עמי. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמים לאו לאביהם כך בני יצאוני ואינם. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשרף ביתו למי מנחמים לבית או לבעל הבית, כך הקב"ה שרפו את ביתו שנאמר וישרוף את בית ה'. כיוצא בו משל למה"ד למי שנקצץ כרמו לא לבעל הכרם מנחמים כך כי כרם ה' בצאות בית ישראל. ועוד משל למה"ד לרועה שיש לו צאן ונכנס ארי וטרפן למי מנחמים לא לבעל הצאן, כך צאן אובדות הייו עמי, אעפ"כ לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכים מירוק, עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ועכשיו אתם באים לנחמני, (יג) הלך הושע לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל, אמרה אתמול אמרת לי הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ועתה אתה אומרר לי כך לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך יואל לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, א"ל אתמול אמרת הילילו שכורים ובכו הילילו כל שותי יין על עיס כי נכרת מפיכם ועכשיו אתה אומר כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך עמוס לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אליך לנחמך, א"ל מה בידך א"ל ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת, א"ל אתמול אמרת לי נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך מיכה לנחמה א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל מי אל כמוך נושא עון ועבר על פשע, א"ל אתמול אמרת לי בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך נחום לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל כי לא יוסיך לעבור בך בליעל, א"ל אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך חבקוק לנחמה, אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל יצאת לישע עמך לישע את משיחך, א"ל אתמול אמרת ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך צפניה לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, א"ל אתמול אמרת לי יום חשך ואפלה ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמרין כו'. הלך חגי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך אמר לה עוד הזרע במגורה הגפן התאנה והרמון מן היום הזה אברך, א"ל אתמול אמרת לי זרעתם הרבה והבא מעט ועכשו אתה אומר לי לאיזה נאמין כו'. הלך זכריה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל קצף גדול אני קוצף על כל הגוים, א"ל אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותיככם קצף ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין כו'. הלך מלאכי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, אמר לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, א"ל אתמול אמרת אין לי חפץ בכם ועכשיו את אומר לי כן לאיזה האמין כו', א"ל הקב"ה לאברהם לך נחם את ירושלים שמא מקבללת ממך תנחומין, הלך אברהם ואמר לה קבלי ממני תנחומין, אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראאה. הלך יצחק וא"ל קבלי ממני תנחומין א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש. הלך יעקב וא"ל קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין ששמתני כלא הייתי אין זה כי אם בית אלהים. הלך משה ואמר לה קבלי ממני תנחומין, א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי קללות וגזירות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, מיד הולכים כלם לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר עניה סערה לא נחמה, א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה הוי נחמו נחמו עמי נחמוה נחמוה עמי אין ראוי לילך אלא אני בעצמו מפני שעברתי על מה שכתוב בתורתי לא תעבוד בבכור שורך ולישראל קראתי בני בכורי ישראל ואמרתי להם הביאו צואריכם בעול מלך בבל, כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך ואנכי שנאתיה ע"כ גם עלי לפיייסה, כתבתי בתורתי לא תסגיר עבד אל אדוניו ואני מסרתים לעובדי אלילים שנאמר אם לא כי צורם מכרם וה' הסגיאם. כתבתי בתורתי לא תכלה פאת שדך ואני כליתי בם חמתי שנאמר וכלה ה' את חמתוו. כתבתי בתורתי שלם ישלם המבעיר את הבערה ואני הצתיה באש שנאמר ממרום שלח אש וגו', ואני עתיד לבנותה שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו', מיד ילד הקהה"ה אצלה ויאמר בתי כל כעס זה למה, אומרת לפניו רבש"ע ולא בדין אכעוס שהגליתני בין האומות וקלתני קללות רעות ולקיתי עד שנעשו פני כשולי הקדירה ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול. אומר לה הקב"ה כנגד זכיות שעשית חובות עליך שעברת על מה שכתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך ואת כתיב בך אב ואם הקלו בך, כתיב שופך דם האדם וגו' וכתיב בך אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, כתיב לא תרצח ולא תנאף וכתיב בך אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף, אמרה לפניו רבש"ע כיון שהגליתני בין האומות בדין הוא שלא אשמור שבת ואקיים המצות שלך, א"ל בתי הגיע זמנך להגאל, מיד אומרת לפניו רבש"ע איני מתנחמת עד שתראנו באותן הרשעים שצערוני וחרפוו את שמך, ימיד אמר לה בתי חייך אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם שנאמר והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב, מיד אומרת מי יתנך כאח לי. כאיזה אח כקין להבל והלא הרגו, כישמעאל ליצחק והלא שנאו, כעשו ליעקב ג"כ שנאו, כאחי יוסף ליוסף ג"כ שנאוהו, אלא כיוסף לאחיו, אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו, כתיב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם, והלא דברים ק"וו ומה אם יוסף שדבר לאחיו דברים טובים דברי ניחומין. כשבא הקב"ה לנחם את ירושלים עא כ"ו. אתה מוצא כל מה שהכה ירמיה בא ישעיה ורפא, ירמיה אמר אין לה מנחם, בא ישעיה ורפא נחמו נחמו עמי וכו' (כתיב באיכה):