ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תב
עולא ורב חסדא הוו שקלי ואזלי אפתחא דבר חנא בר חגילאי נגד רב חסדא ואתנח אמר ליה עולא לא סבר לה מר להא דאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים, ור' נתן אמר כל גופו שנאמר והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח וגו', אמר ליה היכי לא אתנח ביתא דהוו קייימי שתין אפיתא ביממא ושתין אפיתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך ולא שקיל ידא מן כיסיה דסבר דילמא אתי עינא בר טובים ואדמייתי ליה כיסא מכסיף ותו דהוו פתיחין ליה ארבע דשי לארבע רוחי דעלמא דהוה עייל כפין הוה נפיק כי שבע והוה שדיא ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי אמר כל מאן דכסיפא ליה מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא והשתא נפל ליה בתלא ולא אתנח, אמר ליה הכי אמר רב מיוום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים שיחרבו שנאמר (ונגלה) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו וגו', וא"ר יוחנן עתיד הקב"ה להחזיקן לישובן שנאמר שיר המעלות הבוטחים בה' וגו' מה ציון עתיד הקב"ה להחזירו ליישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזיקן ליישובן חזיוה דלא הוה קא מיתבא דעתיה אמר ליה דיו לעבד להיות כרבו:
הוי משכימי בבקר א"ר אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה קריאת שמע שחרית וערבית שנאמר הוי משכימי בבקר וגו' וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. א"ר יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש מיני פורעניות לעולם שנאמר והיה כנור וונבל תוף וחליל ויין משתיהם, מה כתיב אחריו לכן גלה עמי מבלי דעת שגורמין שפלות לשונאו של הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, ועיני גבוהים תשפלנה שגורמין שפלות לישראל ומה כתיב אחרי כן לכן הרחיבה שאול נשפשה וגו'. דרש רבי עקיבא לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק לבלי חקים אין כתיב כאן אלא לבלי חק לפי שאין בידו מצוה אחת שיכריעו לכף זכות, הדא דאת אמר לעוה"ב אבל בעוה"ז אפילו תתקצ"ט מלאכים מלמדין חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות, מה טעם אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וג':
וא פועל ה' לא יביטו. א"ר שמעון בן פזי אריב"ל משום בר קפרא כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשבר עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו:
לכן גלה עמי משלי דעת, א"ר יוחנן לא ניחא ליה למרייהו לומר הכי אלא למי שלא למד אפילו חק אחד.. אתה מוצא אברהם עד שלא מל היה נופל על פניו. והרשעים אינם נופלים בגינהם אלא בשביל רשעתם שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, אבל לעולם הבא הקב"ה מציל את ישראל מגיהנם בזכות המילה, וכן אמר שלמה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים:
ויגבה ה' צבאות במשפט. אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כלה מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש המלך המשפט, ור"א אמר אפילו בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ אם אמר האל הקדוש יצא שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה, אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים וקאמר האל הקדוש. ומאי הוה עלה אמר רב יוסף האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט. ורבה אמר המלך הקדוש המלך המשפט, והלכתא כרבה. ד"א אימתי הקב"ה נעשה גבוה בעולמו משיעשה משפט בעו"א לעתיד לבא שנאמר נצב לריב ה' ועומד לדין עמים, וכה"א עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא מלמד סנגוריא על ישראל שנאמר אני מדבר בצדקה. א"ר שמעון בן יוחאי אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדת הדין עם הרשעים ואית לן קריין סגיאן והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו', ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו וגו', לכן הנני מודיעם בפעם הזאת וגו', ויגבה ה' צבאות במשפט:
ורעו כבשים כדברם, א"ר מנשיא בר ירמיה מאי כדברם כמדובר בם. וחרבות מחים גרים יאכלו, א"ל רבה בשלמא אי כתיב חרבות כדקאמרת, השתא דכתיב וחרבות מילתא אחריתי היא, אלא כדרב חננניה א"ר דאמר עתידין צדיקים שיחיו את המתים, כתיב הכא ורעו כבשים כדברם וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם. בשן זה אלישע [הבא מן הבשן] דכתיב ויעני ושפט בבשן, וגלעד זה אליהו שנאמר ויאמר אליהו התשבי מתושבי לגעד (ברמז תס"ב):