ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שכ
כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת. א"ר יודן כל אותן שבע שנים שבנה שלמה את בית המקדש לא שתה בהם יין, וכיון שבנה את ביהמ"ק ונשא את בת פרעה אותו הלילה שתה יין והיתה שם שתי בלזמאות אחת שמחה לבנין ביהמ"ק ואחת שמחה לבת פרעה, אמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו באותה שעה עלתה על דעתו להחריבה הה"ד כי על אפי ועל חמתי וגו'. א"ר הלל בר הילני כזה שהוא עובר במקום מטונף ועוקם את חוטמו. א"ר חוניא שמונים מיני ריקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה והיה שלמה ישן עד ד' שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן על תמיד של שחר שקרב בד' שעות, נכנסה אמו והוכיחתו, וי"א ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה, ר' יצחק אמר עמד וכנס שמונים אלף משבטו ועמד והוכיחו הה"ד כדבר אפרים רתת כדבר ירבעם רתותו של שלמה, א"ל הקב"ה למה אתה מוכיחו נשיא הוא בישראל חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמוד בה, כיון שנכנס למלכות מיד ויאשם בבעל וימת, רבנן אמרי ודאי אמו הוכיחתו נטלה קורדיקון שלה והיתה (מכורכתו) [מטפחתו] לכאן ולכאן ואמרה לו מה ברי ומה בר בטני, אמרה לו בני הרבה נשים נשא אביך, וכיון שבא נתן הנביא וא"ל הנה בן נולד לך ושלמה יהי שמו היתה כל אחת ואחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקרבת כל קרבנות שבתורה עכשו אני עומדת וכל קרבנות בידי ואתה ישן אל תתן לנשים חילך. א"ר יוחנן אמרה לו דור המבול על ידי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם. אל למלכים למואל, א"ר יוחנן אין נותנים מלכות למי שמפליג על דבריו של אל, אל למלכים שתו יין אל ישתו מלכים יין שמא ישתכרו ויאמרו כאותו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, ולרוזנים אי שכר או כתיב אוי מן קדם חמרא א"ר חנניה בר פפא אמר הקב"ה בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין, ורבנן אמרין שני רוזנים היו ולא מתו אלא מפני שנכנסו שתויי יין למשכן: