ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שב
כה אמר ה' וגו' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל אל הכשדים וגו'. א"ר יוהדה אמר רב גלות מכפרת על שלשה דברים שנארמ כה אמר ה' וגו', רבי יהודה בריה דר' חייא אמר גלות מכפרת מחצה דכתיב נע ונד תהיה בארץ ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד, ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר כה אמר ה' כתבו את האיש הזה עדירי גבר לא יצלח בימיו, ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר בנו שעברתו אמו בבית האסורין, שאלתיאל בנו ששתלו אל שלא כדרך הנשתלים גמירי שאין האשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד. ד"א שנשאל אל על אלתו, זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו:
כה אמר ה' דינו לבקר משפט. דרש ר' יאשיה ואי תימא ר' נחמן בר יצחק וכי בבקר דנים וכל היום אין דנים, אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. שנו רבותינו המלך לא דן ולא דנין אותו, א"ר יוסף לא שאנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותם דכתיב כה אמר ה' דינו לבקר משפט בית דוד ואי לאו דדיינינהו להו אינהו היכי דייני והא כתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשט את עצמך ואחר כך קשט אחרים. למלכי ישראל מאי טעמא משום מעשה שהיה, דעבדא דינאי מלכא קטל נפשא, א"ל שמעון בן שטח תנו עיניכם בו ונדוננו, שלחו ליה עבדך קטל נפשא שדריה ניהלן, שדריה להו שלחו ליה תא את נמי להכא והועד בבעליו כתיב אמרה תורה יבא בעל השור וימוד על שורו, אתא יתיב א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', א"ל לא כשתאמר אתה אלא כשיאמרו חבריך, נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו כבשו פניהם בקרקע, אמר להם שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם, בא גבריאל וחבטן בקרקע, באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו:
אל תבכו למת ואל תנודו לו. אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור, הא כיצד שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים לגיהוץ ולתספורת, מכאן ואילך אמר הקב"ה אי אתם מרחמים בו יותר ממני. בכו בכו להולך, אמר ר' יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה. ההיא אתתא דהות בשבבותיה דרב הונא הות לה שבעא בני שכיב חד מינייהו והות קא בכיא עלויה ביתירתא שלח לה ר' הונא לא תעביד הכי ולא אשגחה. שלח לה אי צייתת מוטב ואי לא תעביד ההיא אתתא זודתא לאידך, מתו כלהו, שלח לה תימוש האי אתתא לנפשה ומתה. בכו בכו להולך, א"ר יהודה להולך בלא בנים, ריב"ל לא הוה אזיל לבי אבלא אלא למאן דאזיל בלא בני. כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, אמר ר' הונא זה שעבר עבירה ושנה בה, ר' הונא לטעמיה דאמר ר' הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו ס"ד אלא נעשה לו כהתר. אל תבכו למת ואל תנודו לו זה אברהם. בכו בכו ללהולך זה עשו שנאמר ויבא עשו מן השדה והוא עיף. יהויקים ויהויכין (כתוב ברמז רמ"ט):