ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרכה
אמר עולא מנין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראיה תליא מלתא, אלא עד שיראוהו טעמו של דבר, אם אינו ענין לכרת תנהו למלקות, דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד. דבי ר' ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש. דבי רבי תנא על דבר אשר ענה על עסקי דבור. וצריכי דאי כתב רחמנא באחותו הוה אמינא חייבי מלקיות אין חייבי מיתות בית דין לא, כתב רחמנא כי יזיד. ואי כתב רחמנא כי יזיד הוה אמינא הני מילי סייף קיל אבל סקילה דחמירא אימא לא. ותרתי בנסקלין למה לי. לרבי לאתויי נשרפין. לרבנן מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא. וליכתוב רחמנא בנסקלין וליתו הנך וליגמרו מיניה הכא נמי מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:
וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא, שיהו שניהם מזידים. חסד הוא שמא תאמר קין נשא אחותו תלמוד לומר חסד הוא ועולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. ונכרתו לעיני בני עמם עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ערות אחותך בת אביך או בת אמך. אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו בת אמו ולא בת אביו, מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותך מכל מקום, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על אחותו מאב שלא מאם ומאם שלא מאב קל וחומר מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותך מכל מקום, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על אחותו מאב שלא מאם ומאם שלא מאב קל וחומר מן האב ומן האם. אלא אם אמרת כן הזהרת מן הדין לכך נאמר אחותך ללמדך שאין מזהירין מן הדין. אי אחותך יכול אפילו שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר בת אשת אביך. אי בת אשת אביך אפילו מאיש אחד, תלמוד לומר מולדת אביך, אם כן למה נאמר מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומר לו קיים בין שאומר לו הוצא:
ואיש אשר ישכב את אשה דוה. אמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוחאי מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו'. איש פרט לקטן. אשר ישכב את אשה דוה אין דוה אלא נדה שנאמר והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה מכל מקום. וגלה את ערותה את מקורה הערה מגיד הכתוב שעשה בה מערה בגומר. שאר כל עריות מנין אמרת מה נדה ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת עשה בה מערה כגומר אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה מערה כגומר. לא אם אמרת בנדה שיש לה טומאה לפיכך עשה בה מערה כגומר תאמר בשאר כל עריות שאין להן טומאה לפיכך לא נעשה בהן מערה כגומר, שאין תלמוד לומר כי את שארו הערה, הרי אתה דן בבנין אב מבין שניהם, לא ראי נדה כראי אחות האב ולא ראי אחות האב כראי נדההצד הושה שבהן שהן עורה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ועשהבה מערה כגומר אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה מערה כגומר. ונכרתו שניהם מקרב עמם עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה: