ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תריג
לא תשנא את אחיך יכול לא תכנו ולא תסרטנו ולא תקללנו, תלמוד לומר בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר. ומנין לרואה דבר מגונה בחברו שחייב להוכיחו, תלמוד לומר הוכח תוכיח, הוכיחו ולא קבל מנין שיחזור ויוכיחו, תלמוד לומר תוכיח אפילו מאה פעמים, יכול אפילו פניו משתנים, תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. אמר ר' טרפון תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח. אמר ר' אלעזר בן עזריה העבודה אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחה. אמר ר' עקיבא העבודה אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחין. אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים לקה (ר') עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל ביבנה שהייתי קובל עליו וכל כך אני יודע שמוסיף בי אהבה לקיים מה שנאמר הוכח לחכם ויאהבך:
לא תשנא את אחיך. כשם שהקדוש ברוך הוא יהא שמו הגדול מבורך לעלום ולעולמי עולמים מגלגל ומעביר ואינו משמר קנאה ונקמה בלבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם, כך לא תשנא את אחיך, ומה תלמוד לומר בלבבך בשנאה במיושנת. וכי באחיו מן האב ומן האם הכתוב מדבר אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקדוש ברוך הוא שיאן לו אחים לא בעולם הזה ולא לימות המשיח ולא לעולם הבא אלא צדיקי עולם שעושים רצונו בתורתו בכל יום תמיד שקרא אותם אחים ורעים. הוכח תוכיח את עמיתך יכול אם יודע אתה בו שאינו שונאן הוכיהו ואם לאו אל תוכיחהו, תלמוד לומר הוכח תוכיח את עמיתך. דבר אחר לעם שעמך במצות אתה מוכיח ואי אתה מוכיח לרשע שישנאך שנאמר יוכר לץ לוקה קלון שהוא עצמו בעל מום. אמר רבי אלעזר בן מתיא אם יש דבר בינך לבינו אומרהו לו ואל תהא חוטא בו לכך נאמר ולא תשא עליו חטא. כיוצא בדבר אתה אומר בנפול אויבך אל תשמח ולהלן הוא אומר באבוד רשעים רנה כיצד יתקיימו שני כתובים האלו תלמיד חכם שנצחך היום בהלכה ובא לידו דבר למחר אל תשמח לו פן יראה ה' ורע בעיניו, אם ראית אדם מישראל שהוא רוצה ברעתו של חברו זהו רשע גמור. הוכח אפילו מאה פעמים תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין, תלמוד לומר הוכח תוכיח מכל מקום (כתוב ברמז שנ"א):
לא תקום ולא תטור את בני עמך. אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם. שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, והכתיב לא תקם ולא תטור, ההוא בממון. דתניא איזהו נקימה ואיזהו נטירה, א"ל השאילני מגלך ולא השאילו, למחר א"ל השאילני קרדומך, א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני, לכך נאמר לא תקום. עד היכן כחה של נטירה, א"ל השאילני מגלך ולא השאילו למחר א"ל השאליני קרדומך, א"ל הילך איני כמותך שלא השאלתני, לכך נאמר לא תטור. וצערא דגופא לאוהתניא הנעלבים ואינן עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, לעולם דנקיט בלביה. והאמר רבא המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, דמפייס ליה ומתפייס. לא תקום ולא תטור אתבני עמך נוקם אתה ונוטר לעכו"ם:
ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול מזה. כתיב ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף אמר (רבא תנא) [רב מתנה] בפתילה של אבר דכתיב באש תשרף לרבות כל שרפות הבאות מחמת האש וכל שכן אש. ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה, גמר שרפה שרפה מבני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן. ונעביד ליה חמי האור. אמר רב נחמן [אמר רבה בר אבוה] א"ק ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה:
ואתה תבער הדם הנקי. למה לי לכדתניא הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף כאן מן הצואר. אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אני כאן בקופיץ וממול עורף אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. למימרא דרבנן חיישי להרהורא, והתנן הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבה וסותר את שערה. לא קשיא אמר קרא ונוסדו כל הנשים הכא איןלך יסור גדול מזה. וכי תימא ליעבד בה תרתי, אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. תנא בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי כאן שלש. ומי בעינן כולי האי ורמינהו מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים אף כל וכו'. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. אי הכי לגבהיה טפי, משום דמינוול. מצות הנשרפין מדליק את הפתילה של אבר וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו, יליף שרפה שרפה מבני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן וכו'. ומאי טעמא לא יליף מעדת קרח, ההוא שרפה ממש הואי. ונילף מינה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. תניא נקם ינקם נקימה זו איני יודע מהו, כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם זו סייף. ואימא דבריו ליה מבריז, לפי חרב כתיב. ואימא דעביד ליה גיסטרא. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. איבעיא להובן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנה אמר ואהבת לרעך כמוך. רב דימי אמר מכה אדם ומכה בהמה מהמכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור. אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתננה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך. אמר רב חסדא אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. אמר ראש השנה ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום, אמר רבא אם היה בית אפיל מותר, ותלמיד חכם מאפיל בטליתו:
את חקותי תשמרו חקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים וכו' מה בהמתך בהרבעה וכו' בין בארץ בין בח"ל, ואלא הכתיב שדך, ההוא למעוטי זרעים שבחוצה לארץ. ר"א אומר אף על הכלאים נצטוו בני נח דאמר קרא את חקותי תשמורו חקים שחקקתי לך וכו'. אלא מעתה ושמרתם את חקותי חקים שחקקתי לך כבר, התם ושמרתם את חקותי חקים דהשת, הכא חקותי תשמורו חקים דמעיקרא תשמורו. בהמתך לא תרביע (כתוב ברמז רפ"א). אלו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחז אדם את הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, תלמוד לומר כלאים, מאי אחיזה הכנסה דאמר שמואל במנאפין עד שיראו מנאפין, ככלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת, ואמאי קרי ליה אחיזה לישנא מעליא. אמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא נמי לית בה, מ"ט בעבידתיה טריד. אין לי אלא בהמתך על בהמתך, בהמתך על בהמת אחרים בהמת אחרים על בהמתך בהמת אחרים על בהמת אחרים מנין, תלמוד לומר את חקותי תשמורו. אין לי אלא בהמה על בהמה, בהמה על חיה חיה על בהמה חיה על חיה טמאה על טמאה טהורה על טהורה טמאה על טהורה על טמאה מנין, תלמוד לומר את חקותי תשמרו:
שדך לא תזרע כלאים המנכש והמחפה בכלאים לוקה. ר' עקיבא אומר אף המקיים, מאי טעמא דרבי עקיבא דתניא שדך לא תזרע אין לי אלא זורע, מקיים מנין, תלמוד לומר כלאים שדך לא. מנין שאין מרכיבין לא עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל על גבי עץ סרק, תלמוד לומר את חקותי תשמורו. ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך אבל מותר אתה להציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו, ואפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם: