ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקה
דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות בין טמאים בין טהורים דם הנחירה דם העיקור דם הקזה שהנפש יוצאה בו חייבין עליו. דם הטחול דם הלב דם ביצים דם דגים דם חגבים דם שרצים דם התמצית אין חייבין עליו רבי יהודה מחייב בדם התמצית. תנו רבנן כל דם לא תאכלו שומע אני אף דם מהלכי שתים דם ביצים או דם חגבים דם דגים הכל בכלל ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדים שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהם איסור ויש בהם היתר והם מין בשר [אף כו']. אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה. אוציא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה. אוציא דם ביצים שאין מין בשר, דם דגים דם חגבים שכולם היתר. לעוף אי מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה שאין בה כלאים ת"ל ולבהמה. אי מה בהמה שיאנה באם על (הביצים) [הבנים] אף עוף שאינו באם על (הביצים) [הבנים] ת"ל לעוף [ולבהמה]. אימא כל דם כלל עוף ובהמה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עוף ובהמה אין מידי אחרינא לא. נפש אשר תאכל כל דם חזר וכלל וופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. האלא דמי כללא בתרא לכללא קמא כללא קמא לאו כללא בתרא כרת. הא תנא דבי רבי ישמעאל בריבוי ומעוטי וכללי ופרטי דרשינן בהדין גוונא ואף על גב דלא דמי כללא קמא לכללא בתרא. אף כל דקא תני לאתויי מאי אמר רב אדא בר אבין לרובת דמו של כוי וקא סבר כוי בריה בפני עצמה היא. אשכחן דמו חלבו מנין, מכל חלב. נבלתו מנין. מכל נבלה. גיד הנשה דיליה מנין. בכף הירך תליא רחמנא והא אית ליה כף ירך. טומאתו ושחיטתו מנלן. סבירא ליה דלכל מילי רבייה רחמנא כבהמה טומאתו ושחיטתו נמי כבהמה. אמר מר יצאו דם דגים דם חגבים שכולו היתר דלא בעו שחיטה. מה עוף שיאן בו כלאים שצמרן אין חייבין עליו משום כלאים. אמר רב דם דגים שכנסו אסור. מיתיבי דם דגים דם חגבים מותר כי תניא מתניתין דאות ביה קשקשין. כי אמר רב אסור דלית ביה קשקשים. אמר רב ששת דם מהלכי שתים אפילו מצות פרישה אין בו. מיתיבי דם מהלכי שתים אסור ואין חייבים עליו. כי תניא אסור דפירש כי קאמר רב ששת בדלא פירש. כדתניא דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו שביןהשנים מוצץ ובולע ואינו חושש. תניא יכול יהא חלב מהלכי שתים האוכלו עובר בלא תעשה ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה מהלכי שתים שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו ת"ל וזה לכם הטמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור. אוציא את החלב שאין שוה בכל ויא את הדם ששוה בכל ת"ל וזה לכם הטמא זה לכם טמא ואין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור. אמר רב שת אפילו מצות פרישה אין בו. אמר רבא שלש כריתות האמורות בםד למה אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כסוי: