ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקד
כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחת ואחת דברי רבי ישמעאל וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת. רי ישמעאל סבר מייתרי קרא נכתוב קרא כל חלב לא תאכלו, שור וכשב ועז למה לי ש"מ לחלק. ורבנן אי כתיב הכי הוה אמינא אפילו היה במשמע. ורבי ישמעאל סבר הא לא מצית למימר דקרא בענינא דקדשים כתיב. מכלל דרבנן סברי לא ילפינן דבר מענינו. לא דכולי עלמא ילפינן דבר מענינו ובהא פליגי מר סבר למדין לאו מלאו ולאו מכרת ומר סבר לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן. ואיבעית אימא היינו טעמא דרבנן כדאמר ליה רב מרי לרב זביד. אלא מעתה אליה דחולין תיתסר. אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו בעינן דבר השוה בשלשתן וליכא. ורבי ישמעאל אמר לך אם כן ליכתוב קרא כל חלב, שור וכשב ועז למאי כתביה ש"מ לחלק. א"ר חנינא מודה היה ר' ישמעאל לענין קרבן שיאן מביא אלא חטאת אחת דלא דמי הדין לאו ללאו דעריות. תנו רבנן חלב נבלה וחלב טרפה בחלב בהמה טהורה הכתבו מדבר. או אינו מדבר אלא בחלב בהמה טמאה אמרת טהר מכלל שחיטה מה כשטהר מכלל שחיטה בטהורה ולא בטמאה אף כשטהר מכלל חלב בטהורה ולא בטמאה. או כלך לדרך זו טהר מכלל חלב וטהר מכלל נבלה מה כשטהר מכלל נבלה בטמאה ולא בטהורה אף כשטהר מכלל חלב טמאה ולא טהורה. כשאתה [בא] בדרך זו היא בטמאה וכו' ת"ל טרפה במי שיש במינה טרפה יצתה בהמה טמאה שאין במינה טרפה. אוציא את הטמאה שאין במינה טרפה ולא אוציא את החיה שיש במינה טרפה. ת"ל ואכל לא תאכלהו מי שחלבו אסור ובשרו מותרין יצתה חיה שחלבה ובשרה מותירן. ואכל לא תאכלהו אין לי אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה חלב שור הנסקל ועגלה ערופה שמתה מנין, תלמוד לומר כל חלב וכו', מכלל דמחיים אסורה, אין, ירידתה לנחל איתן אוסרתה. חלב נבלה וחלב טרפה אם נאמר נבלה טרפה למה לי. אם טרפה היה הרי נבלה אמורה. ואם טרפה אינה חיה הרי היא בכלל נבלה. מיבעי ליה למעוטי טמאה מי שיש במינו טרפה יצתה בהמה טמאה שאין במינה טרפה. אמר רבא התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ויבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב. וצריכא דאי כתב רחמנא בנבלה משום דמטמא אבל טרפה וכו' יחול על איסור. ואי כתב רחמנא טרפה דאסורה מחיים אבל נבלה אימא לא צריכא. כי כל אוכל חלב (כתוב ברמז תק"ג). ונכרתה הנפש ולא צבור. הנפש האוכלת להביא את השותה. האוכלת ולא המאכלת. אוכלת כדי אכילה כזית. מעמיה ועמיה בשלום. בא אחד וישב כנגדי והיה בו מקרא ולא היה בו משנה אמר לי רבי אין דם אדם אסור מן התורה. אמרתי לו בני מה ראית אמר לי הכתוב אומר בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה. אמרתי לו בני והרי הדבר קל וחומר ומה בהמה חיה ועוף שדרכן לאכילה דמן אסור עלינו אדם שאין דרכו לאכילה לא כל שכן והכתבו אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר וגו', ואומר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו וגו' דם כל בשר לא תאכלו להביא דם אדם שהוא אסור באכילה וכו', והעבודה אף [דם]דגים שיייחדו בפני עצמן קרעו ונתמצה דמוונתנו בכלי אחד אף הוא אסור מה תלמוד לומר דם דם מכל מקום. אמר לי רבי בהמה שמקריבין ממנה קרבן חלבה אסור ושאין מקריבין ממנה חלבה מותר. אמרתי לו בני מה ראית אמר לי הכתוב אומר כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו וגו', אמרתי לו חזר ופירש במקום אחר חקת עולם מכאן ועד סוף העולם, לדורותיכם שינהג הדבר לדורות. בכל מושבותיכם בארץ ובחוצה לארץ. כל חלב וכל דם לא תאכלו להקישם זה לזה שניהם עליך במיתה ובכרת. אמר לירבי מעשה היה בי שמכרתי לגוי ארבעה כורים של תמרים ומדדתים לו בבית אפל מחצה על מחצה אמר לי אתה והאלהים שבשמים יודע במדה שאתה מודד לי וחסרתיו במדידה שלש סאין של תמרים לאחר מכאן נטלתי המעות ולקחתי בהם כד אחד שמן והנחתיו במקום שמכרתי את התמרים ונקרע הכד ונשפך. אמרתי ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים הכתוב אומר לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגזל הגוי גזל. ופירש במקום אחר כי עשק עשק: