ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תפט
אמר רבא דאי דינא מרבי אלעזר בר ר' שמעון גמירנא ליה דאמר בבית הכסא דנתה (בא) בא טבול יום תן לי ממנחת ישראל ואוכל אמר ליה ומה במקום שיפה כחך בחטאתך דחיתיך מחטאתישראל מקום שהורע כחך במנחתך אינו דין שאדיחך ממנחת ישראל. ומה אם דחיתני מחטאת ישראל שכשם שיפה כחי כך יפה כחך תדחני ממנחת ישראל שכםש שהורע כחי כך הורע כחך היר הוא אומר הכהן מקריב אותה לו תהיה בוא הקרב ואכות. תן לי מחטאת ישראל ואוכל א"ל ומה אם במקום שהורע כחי במנחתי דחיתיך ממנחת ישראל מקום שיפה כחו בחטאתי אינו דין שאדיחך מחטאת ישראל, מה אם דחיתני ממנחת ישראל שכשם שהורע כחך כך הורע כחי, תדחני מחטאת ישראל שכשם יפה כחך כך יפה כחי, הרי הוא אומר הכהן המחטא אותה יאכלנה בוא וחטא ואכול. תן לי מחזה ושוק ואוכל א"ל ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך דחיתיך מחטאת ישראל מקום שהורע חכך בשלמים שאין לך בהן אלא חזר ושוק אינו דין שאדיחך מהן. מה אם דחיתני מחטאת שכן הורע כחי אצל נשי ועבדי תדחני מחזה ושוק שכן יפה כחי אצל נשי ועבדי הרי הוא אומר לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה בוא וזרוק ואכול. יצא טבול יום קוליו וחומריו על ראשו אינן מימינו מחוסר כפורים משמאלו. פריך רב אחאי לימא ליה תן לי מבכור ואוכל, משום דא"ל טהור ומה במקום שהורע כחי וחטאת אצל נשי ועבדי דחיתיך מחטאת ישראל מקום שיפה כחי בבכור דכוליה דיד הוא אינו דין שאדיחך ממנו מה אם דחיתני מחטאת שכםש שהורע כחך כך הורע כחי תדחני מבכור שכשם שיפה כחך כך יפה כחי הרי הוא אומר את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך בוא וזרוק ואכול. ואידך פריך מי כתיב ובשרם לכהן הזורק ובשרם יהיה לך כתיב אפילו לכהן אחר. והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא לאונסו שאני:
במקום קדוש תאכל יכול במחנה לויה ת"ל בחצר אהל מועד אין אלי אלא חצר אהל מועד מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש ת"ל במקום קדוש תאכל:
דם חטאת שנתז על הבגד הרי זה טעון כיבוס ואף על פי שיאן הכתוב מדבר אלא בנאכלות שנאמר במקום קדוש תאכל לאחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כבוס שנאמר תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות, אי תורה אחת לכל החטאות אפילו חטאת העוף נמי אלמה תניא יכול תהא דם חטאת [העוף] טעון כבוס ת"ל זאת, אר"ש בן לקיש משום בר קפרא אמר קרא תשחט בנשחטות הכתוב מדבר, ואימא בנאכלות הכתוב מדבר כדכתיב במקום קדוש תאכל אבל פנימיות לא, רבי רחמנא תורה א"ה חטאת העוף נמי, מיעט רחמנא זאת ומה ראית מסתברא חטאת בהמה הוה ליה לרבויי שכן בהמה שחיטת צפון וקבלת כלי וקרן אצבע וחודה ואישים, אדרבא חטאת העוף הוה ליה לרבויי שכן חוץ כמותה אכילה כמותה, הנך נפישן. רב יוסף אמר יאכלנה לזה ולא לאחרת בנאכלת מיעט הכתוב. אלא זאת למה לי, אי לאו זאת הוה אמינא היא יאכלנה אורחיה דקרא הוא קא משמע לן. כל אשר יגע יכול אף על פי שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה, יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולה פסולה תלמוד לומר יגע הנוגע פסול הא כיצד חותך את מקום שבלע. בבשרה ולא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחומר שבה. אמאי וניתי עשה ונדחי לא תעשה. אמר רבא אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש. דתניא ועצם לא תשברו בו ר' שמעון בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח אמאי וניתי עשה ונדחי לא תעשה אלא אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש. רב אשי אמר יקדש עשההוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. ואשכחן חטאת דמקדשת בבלוע שאר קדשים מנלן אמר שמואל משום רבי אלעזר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' מה חטאת מקדשת בבלוע אף כל הקדשים מקדשים בבלוע: