ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תפח
תעשה מורבכת מלמד שנעשה ברותחין כל צרכה אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתורה שבמלואים כבר עברה, תביאנה לפני הנסכים וכשהוא אומר תקריב אפילו לאחר הנסכים. תופני תופי נא, ר' אומר תאפינה רכה. רבי יוסי אומר תופינא נוי. מנחת פתים מלמד שכופל א' לשנים ושנים לארבע ומבדיל. תקריב ריח ניחוח לה', יכול מה אהרן מביא בכל יום אף בניו מביאין בכל יום ת"ל זה. יכול מה אהרן דוחה את השבת ואת הטומאה אף בניו יהיו מביאין ודוחין את השבת ואת הטומאה ת"ל. יכול מהאהרן מביא לחצאין אף בניו יהיו מביאין לחצאין ת"ל זה. יכול מה אהרן מביא שלשה לוגין לעשרון אף בניו יהיו מביאין שלשה לוגין לעשרון ת"ל זה. [יכול] מה אהרן מביא רבוכה אף בניו מביאין רבוכה ת"ל זה. משיח אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל והכהן. יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה ת"ל מחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו. ומנין שאין בנו עומד תחתיו ת"ל שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש, את שבא אל אהל מועד לשרת בקודש בנו עומד תחתיו יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקודש:
מבניו יעלה אותה מלמד שהבן קודם לכל אדם שבעולם, יכול אף על פי שאין ממלא מקום אביו ת"ל ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו בזמן שימלא את מקומו של אביו והוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקום אביו יבא ואחר וישמש תחתיו. חק עולם לה' כליל תקטר (כתוב ברמז תרנ"ז):
וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל [אין לי אלא מנחת חובתו] מנחת נדבתו מנין ת"ל וכל מנחת כהן. אין לי אלא כולה מקצתה מנין ת"ל תהיה ואפילו כל הוא. העיד בן בוכרי כל כהן ששוקל וכו' (כתוב ברמז תע"ח ובפרשת כי תשא). זאת תורת החטאת זאת אינה נוהגת בבמה, תורת החטאת תורה אחת לכל חטאות שיהא דמם טעון כבוס, וכי מאי יצאת, מכלל שנאמר הכהן המחטא אותה יאכלנה ואשר יזה מדמה תכבס יכול אין לי אלא חטאות החיצונות שיהא דמם טעון כבוד, חטאות הפנימיות מנין. ודין הוא ומה אם קדשי קדשים ששוו לחטאות החיצונות למריקה ולשטיפה לא שוו להם לכבוס, חטאות הפנימיות שלא שוו להם למריקה ולשטיפה אינו דין שלא ישוו להם לכבוס ת"ל תורת החטאת תורה אחת לכל חטאות שיהא דמם טעון כבוס, יכול אף חטאת העוף יהא טעון כבוס ת"ל זאת. במקום אר תשחט העולה תשחט (את) החטאת זה שאמרנו לרבות כל חטאות שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. רבי אליעזר אומר מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון, קדש קדשים לרבות שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, קדש קדשים לרבות שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, היא פרט לתודה ואיל נזיר. אשכחן שחיטה למצוה קבלה למצוה, שחיטה וקבלה לעכב מנלן אמר קרא עולה העולה במקומה תהא. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו תפלה בלחש שלא לבייש עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה שנאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. והאיכא דם חטאת (למעלה) [למטה] ודם עולה (למטה) [ולמעלה] התם כהן הוא דידע. [והאיכא] חטאת נקבה ועולה זכר התם מכסיא מבאליה. תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר איהו הוא דמכסיף נפשיה דאי בעי מייתי כשבה וקא מייתי שעירה חטאת דע"ז דלא סגי אלא שעירה מאי איכא למימר התם ליכסיף וליזיל כי היכי דליכפר ליה. א"ר אליעזר בר חביבא פעם אחת לששים שנה או לשביעם שנה מביא הקב"ה דבר גדול בעולם ומכלה את הממזרים ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסם את החוטאים. ואתיא כדאמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש במקום אר תשחט העולה תשחט החטאת שלא לפרסם החוטאים. וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא אלא ויבא טוב אלא שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בהסכמה הוא מביאה ואת דבריו לא הסיר כל כך למה וקם על בית מרעים ועל עזרת פועלי און. רב הונא אמר אין ממזר חי יותר משלשים יום אימתי בזמן שאינו מפורסם. רבי יוסי בשם ר' יוחנן אף (כאן) [לע"ל] אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי מה טעם וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לי וגו' כזהב וככסף א"ר זעירא כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רבי הושעיא בגין דאנן לוים נפסיד. אמר ר' חנינא בריה דרבי אבהו אף לעתיד לבא הקב"ה עושה עמהן צדקה מה טעם והיו לה' מגישי מנחה בצדקה:
הכהן המחטא אותה יאכלנה פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. אותהכשרה ולא פסולה. אותה שמתן דמה למעלה ולא שמתן דמה למטה. אמרת וכי מאי באתה מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל שומע אני חטאת שנתן דמה למטה כשרה הא מה אני מקיים על קרנות המזבח למצוה. יכול כשם שטעון ד' מתנות ואם נתן מתנה אחת כפר כך תהא טעונה דמה למעלה ואם נתן למטה כשרה. והאל דין הוא דמים שנתנין למטה ודמים נתנין למעלה מה הנתנין למטה אם נתנן למעלה לא הורצו אף הנתנין למעלה אם נתצנן למטה לא הורצו. מה לתחתונים אם נתנן למעלה לא הורצו שאין מהן קרב למעלה תאמר בעליונים שמהן קרב למטה הורצו. הפנימים יוכיחו שאין מהן קרב לחוץ וםא נתנן בחוץ לא הורצו. מה לפנימים אם נתנן בחוץ לא הורצו שאין מזבח הפנימי ממקרן תאמר בעליונים שהרי (קרבנות) [קרנות] ממרקות אותם והואיל (וקרבנות) [והקרנות] ממרקות אותם אם נתנן למטה כשרה. ת"ל אותה שנתן דמה למעלה ולא שנתן דמה למטה. ל"א מה לנתנין למטה שאין סופן למעלה תאמר בנתנין למעלה שסופן למטה. דמים הפנימיים יוכיחו שסופן בחוץ עשאן בתחלה בחוץ לא כפר מה לדמים הפנימים שאין מזבח הפנימי ממקרן תאמר בחטאות החיצונות שקרנות ממרקן, אמר רבא מאי אין מזבח הפנימי ממרקן אין מזבח הפנימי בלבד ממרקן אלא הפרוכת:
טבול יום ומחוסר כפורים אין חולקין בקדשים לאכול לערב. מנא הני מילי אמר ר"ל דאמר קרא הכהן המחטא אותה יאכלנה מאי יאכלנה וחלקנה כהן המחטא חולק ושאינו מחטא אינו חולק, וכללא הוא והרי משמרה כולה דאין מחטאין וחולקין, ראוי להטוי קאמרינן, וקטן דאינו ראוי לחטוי אינו חולק, הרי בעל מום דאינו ראוי להטוי וחולק, בעל מום רחמנא רבייה כל זכר לרבות בעל מום, ואימא כל זכר לרבות טבול יום, מסתברא בעל מום ה"ל לרבויי שכן אוכל אדרבה טבול יום הוי ליה לרבויי דלאורתא מיהא חזי השתא מיהא תא לא חזי. רב יוסף אמר מכדי מאי יאכלנה יחלקנה לכיתוב רחמנא יחלקנה מאי יאכלנה ש"מ ראוי לאכילה חולק ושאינו ראוי לאכילה אינו חולק ובעל מום והוא טמא וטמא בקרבנות צבור אינו חולק דתנן כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב דראוי לאכילה בעינן: