ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתצב
עשר תעשר מה כתיב למעלה מן הענין לא תאכלו כל נבלה, האוכל פירותיו טבלים כאוכל נבלות וטרפות מה טעם לא תאכלו כל נבלה עשר תעשר, האוכל פירותיו טבלים למעשר עני חייב מיתה. אמר רבי יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי, אחד לענינו, ואחד לענין מעשרות, ואחד לעניני תורה לענינו מה כתיב ראשית בכורי אדמתך [וגו' לא תבשל וגו'] מה כתיב בתריה הנה אנכי שולח מלאך לפניך. לענין תורה מה כתיב ראשית בכורי אדמתך מה כתיב בתריה ויאמר ה' אל משה כתוב לך את הדברים האלה, א"ל הקב"ה למשה עד דסנדלא ברגלך דרוס כובא, מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך את הדברים האלה. לענין מעשרות לא תאכלו כל נבלה וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו מה כתיב בתריה עשר תעשר (אלא) אמר הקב"ה אל תגרמו לי לבשל גדיים עד שהם במעי אמותיהן שאם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי רוח אחת של קדים אני שולח והיא שדפתן כמה דאת אמר ושדפה לפני קמה. זה שאמר הכתוב נבהל להון איש רע עין וגו' רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי [מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי] והיתה לו שדה עושה אלף מדות והיה מוציא ממנה מאה מדות למעשר וממנה היה ניזון כל ימיו וממנה מתפרנס כל ביתו, בשעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו בני תן דעתך בשדה זה, כך [וכך מדות היא עושה כך] וכך הייתי מוציא למעשר ממנה, והייתי מוציא ממנה כל מזונותי כל ימי וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, בשנה ראשונה עשתה אלף מדות והוציא ממנה מאה מדות למעשר, בשניה הכניס בה עין הרע והיה פוחת עשרה והיא פתחה מאה, וכן בשנה שלישית רביעית וחמישית פחת לה עשרה והיא פחתה מאה עד שעמדה על מעשרותיה, וכיון שידעו בו קרוביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו, אמר להם מה באתם לשמוח על אותו האיש שנדוהו, אמרו לו חס ושלום לא באנו אלא לשמוח עמך, לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית. אמר ר' לוי איפחית לה שנה מן שנה שנה עליו עידנא. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם עשר תעשר. בטח ה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. רבי חגי מסרס הדין קריא בטח ועשה טוב עשה טוב ובטה בה'. משל לאגר נימוס שיצא לשער את המדות וראה אותו אחד והיה מיטמן מלפניו, אמר לו מה לך מיטמן עשה מדותיך ביושר ואל תתירא הדא הוא דכתיב בטח בה' עשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, עשה שכונה של ארץ הוי זורע הוי נוטע, ורעה אמונה רעה אמונתן של אבות כמה דאת אמר עיני בנאמני ארץ. ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי בזכות שני דברים ישראל מתחטאים לפני המקום, בזכות שבת, ובזכות מעשרות. בזכות שבת, כתיב אם תשיב משבת רגלך, מה כתיב בתריה אז תתענג על ה'. ובזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. דבר אחר ושמחת בכל הטוב. ואין טוב אלא תורה דכתיב כי לקח טוב לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך שאם היית נאה אל תהי פרוץ בעריות, שלא יאמרו הבריות איש פלוני נאה ואינו גדור מן הערוה על שם כבד את ה' מהונך, דבר אחר כבד את מהונך, שאם היה קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התיבה. חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא היה קולו ערב והיה בר קפרא אומר לו בני היה פורס את שמע והוי עובר לפני התיבה על שם כבד את ה' מהונך ממה שחוננך. דבר אחר כבד את ה' מהונך עביד מהונך עד דלא תעביד דלא בהונך. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה לו הקב"ה הכניס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו, מה עשה לו נטל את המקל פצעו על ראשו, א"ל תחות דמסייע יתי את גער בי, א"ל תן את המקל ואני משבר אף אני, נתן לו את המקל והוה הוא מתבר חדא חדא והוא מתבר תרתי [תרתי], ומי גרם לו על ידי שלא היה מוציא מעשרותיו כראוי. מעשה באדם אחד שנתן מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת, נתן הקב"ה בלבו ועשה אותה חציה זרע וחציה בית מוקוה מים ובאה שנת בצורת והיו מכריזין ואומרין סאה דחטין בסלע וסאה מים בתלת סלעין, והיה מכריז ואומר מאן בעי סאה דמיא דהיא עבדה תלת סאין דחטין. מי גרם לו על ידי שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, חזקיה אמר משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ששה חדשים בחמה, וששה חדשים בצינה, בתחלה הקב"ה מכניסן בגיהנם [והן אומרים זו היא גיהנם של הקב"ה, ואחר כך הוא מוציא לשלג] והן אומרים ווי, הוא שדוד אומר ויעלני מבור שאון מטיט היון, מאי היון ממקום שאומרים הי ווי. והיכן הם משלימים נפשותיהם יהודה בר רבי אמר בשלג הדא הוא דכתיב בפרש שדי וגו' תשלג, השלג היא צלמונה שלהם. יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כי כל ביתה לבוש שנים, מילה ופריעה, ציצית ותפילין, הענק תענק, נתן תתן, פתח תפתח, עשר תעשר. והארץ חנפה תחת יושביה אמר ר' יצחק את סבור מחנפא לה והיא מחנפא לך מראה לך קמה ואינה מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ואינה מראה לך גורן, מראה לך גורן ואינה מראה לך ערימה למה כי עברו תורות חלפו חק, שעברו שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, חלפו חק חלפו חוקן של מעשרות, הפרו ברית עולם הפרו בריתן של אבות, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך, אמר רבי הונא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות. אברהם הפריש תרומה גדולה שנאמר הרמותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה כמה דאת אמר והרמותם ממנו תרומת ה'. (לה) יצחק הפריש מעשר שני שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה היא מאה שערים, והלא אין הברכה שורה לא המדוד ולא על השקול ולא על המנוי, ולמה מדדן בשביל לעשרן הדא הוא דכתיב ויברכהו ה'. יעקב הפריש מעשר ראשון הדא הוא דכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ואל תטוש תורת אמך אומתך. הוא שדוד אומר לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי, וכי יש תורה בתוך מעיים לא כן כתיב ועל לבם אכתבנה, אלא אמר דוד כך יבוא עלי אם ירד דבר בתוך מעי שלא עשרתי אותו. הדא הוא דכתיב ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עוזיהו. אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון, אמרו לאיוב כלום יש בה אלא (שלש) [ארבע] אמות בשעת מיתתך, ואת אמר אם עלי אדמתי תזעק עהיך עבידא דידך. ר' חייא רבה אמר משל לאחד שהיה מוכר טלית באיטלז ועבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא, א"ל התעטף בה אם מחזקת היא אותך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב לא אני שכתבתי בי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואתה אמרת אם עלי אזמתי תזעק. ור' שמעון בן חלפתא אמר משל לאחד שהיה מוכר שפחה באיטלז, ועבר אחד וראה אותה אמר שלי היא, א"ל נזוף בה אם נשמעת לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב לא אני שכתבתי בי המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, ואת אמרת אם עלי אדמתי אזעק היך עבידא דידך. באותה שעה אמר איוב לפני הקב"ה רבש"ע לא כך אמרתי לפניך אלא בלשון הזה אמרתי לפניך אם עלי אדמתי תזעק אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, יחד תלמיה יבכיון, אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף מעשר שני, דכתיב ונתתה בכסף, ונפש בעליה הפחתי זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח. תני ר' אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שדה שהיא מעלה באושים יפה לזורעה שעורים, ומה טעם תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה. עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אמרת תמו דברי איוב, אלא אמר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. תני בשם רבי נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה אחת והוא נותנה למחצה ולשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן אלא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים מפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ולא אמר לנו להפריש אלא אחד מעשרה, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם עשר תעשר: