ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתצא

<< · ילקוט שמעוני · דברים · רמז תתצא · >>

בנים אתם לה' אלקיכם. ר' יהודה אומר בנים אתם לה' אלקיכם בזמן שאתם נוהגין מנהג בנים, ר"מ אומר בין כך ובין כך קרויין בנים שנאמר בנים סכלים המה, ואומר בנים לא אמון בם, ואומר זרע מרעים בנים משחיתים, ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, מאי ואומר, וכי תימא בנים דכלים הוא דמיקרו בני כי לית בהו הימנותא לא מיקרו בני, תלמוד לומר בנים לא אמון בם, וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמקרו בני, כי פלחי לאלילים לא מיקרי בני, תלמוד לומר בנים משחיתים, וכ"ת [בנים משחיתים הוא דמיקרו] בני מעלו לא מיקרו, תלמוד לומר במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. לא תתגודדו א"ל הקב"ה לא תצערו עצמכם על מת כשם שהעו"א עושין כשימות להן מת הן מסרטין את גופן ומצערין את עצמן. ראה היאך חיבב הקב"ה את ישראל שהוא מצוה אותן שלא יצערו עצמן ויטלו שכר. אמר ר' תנחום בר חניאלי כתיב חכמו ממתקים יש חיך מתוק משל הקב"ה שהוא מזהיר ישראל על שקצים ורמשים שלא יאכלו ונותן להם שכר יש חיך מתוק מזה, וכן הדם מאכל לכלבים ואסר לישראל לא תאכל דם טול שכר, אף כאן מזהיר לא תתגודדו שלא יצערו עצמם ויטלו שכר. דבר אחר לא תתגודדו לא תשימו אגודות אגודות ותהיו חלוקין אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם כשם שעשה קרח שחלק לישראל ועשאן אגודות אגודות ועשה קרחה בישראל שנבלעו עמו בני אדם הרבה, ראה חיבה שחיבב הקב"ה את ישראל. אמר ר' שמעון בן יוחאי ראה בכמה לשונות חיבבן הקב"ה, קרא אותן בנים וחזר וקרא אותם עם קדוש בפרשה זו, ושלשה פעמים יחד שמו עליהן בפרשה זו, בנים אתם לה' אלקיכם, כי עם קדוש את לה', ובך בחר ה' אלקיך, א"ל הקב"ה לישראל בעולם הזה בחרתי בכם ויחדתי שמי עליכם, לעתיד לבוא אני בכבודי מתהלך ביניכם והתהלכתי בתוככם וגו'. תנן התם מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו, א"ל ריש לקיש לרבי יוחנן קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת. א"כ ליכתוב קרא לא תגודדו, מאי לא תתגודדו, ש"מ להכא הוא דאתא. ואימא כוליה להכי הוא דאתא, א"כ לכתוב קרא לא תגודו, מאי לא תתגודדו, ש"מ תרתי, כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד אחר אחד בעיר אחת פלג מורים כדברי ב"ש ופלג מורים כדברי ב"ה אבל שני בתי דינין בעיר אחת לית לן בה:

לא תתגודדו. לא תעשו אגודות אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת. וכן הוא אומר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. דבר אחר לא תתגודדו כדרך שאחרים עושין שנאמר ויתגודדו כמשפטם. איסי תני בבל יקרחו קרחה נשים פטורות. מ"ט דאיסי דריש הכי בנים ולא בנות לקרחה. או אינו אלא לגדידה, כשהוא אומר כי עם קדוש אתה וגו' הרי גדידה אמורה, מה אני מקיים בנים ולא בנות לקרחה, ומה ראית, מרבה אני את הגדידה שישנה במקום שער ושלא במקום שער ומוציא אני את הקרחה שאינה אלא במקום שער, ואימא בנים ולא בנות לקרחה ולגדידה, וכי כתיב עם קדוש אתה בשריטה הוא דכתיב, קסבר איסי שריטה וגדידה אחת היא. אביי אמר היינו טעמא דאיסי דגמר קרחה קרחה מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות. רבא אמר היינו טעמא דאיסי, יליף בין עיניכם מתפילין מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות. ובין לרבא ובין לאביי האי בנים אתם לה' בזמן שאתם נוהגין מנהג בנים וכו' (כדלעיל):

ולא תשימו קרחה בין עיניכם. יכול לא יהא חייבים אלא על בין העינים בלבד, מנין לרבות כל הראש, תלמוד לומר בראשם לרבות את כל הראש. יכול דכהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות חייבין על כל קרחה וקרחה וחייבין על הראש כבין העינים, אבל ישראל שלא ריבה בהן הכתוב מצות יתירות לא יהו חייבין אלא אחת ולא יהו חייבין אלא בין העינים בלבד, תלמוד לומר קרחה קרחה לגזרה שוה מה קרחה האמורה בכהנים חייבים על כל קרחה וקרחה וחייבין על הראש כבין העינים, אף קרחה האמורה בישראל חייבין על כל קרחה וקרחה וחייבין על הראש כבין העינים. ומה קרחה האמור בישראל אין חייבין אלא על המת בלבד אף קרחה האמורה בכהנים אין חייבין אלא על המת (כתוב ברמז תרכ"ט). רב המנונא מפקד לחבריא פקדון לנשיכון כד הוון קיימין על מתיא לא לתלשון בשעריהון שלא יבואו לידי קרחה:

(שנאמר) כי עם קדוש אתה לה', קדושה שהיא עליך היא גרמה לך. דבר אחר לא תגרום לעם אחר להיות קדוש. כיוצא בו ובך בחר ה' כי יעקב בחר לו יה, להיות לו לעם סגולה, ישראל לסגולתו. דבר אחר כי עם קדוש אתה לה' אלקיך קדושת עצמך, ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים מלמד שכל אחד ואחד מישראל חביב לפני הקב"ה מכל עובדי אלילים, יכול אף מאבות הראשונים, תלמוד לומר מכל העמים אשר על פני האדמה, אמור מעתה משלפניו ומשל אחריו ולא מאבות הראשונים:

לא תאכל כל תועבה. אמר רב אסי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה נאמר לא תאכל כל תועבה, כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. אין לי אלא באכילה, בהנאה מנין, כדרבי אבהו [דאמר רבי אבהו] אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה וכו' (ע"ש):

וכל בהמה מפרסת פרסה [ושסעת שסע שתי פרסות] מעלת גרה. עד שיהו בה שלשה סימנין הללו אינה מותרת באכילה, אבא חנן משום רבי אליעזר אומר השסועה מין חיה. אמר רבי יאשיה כל מקום שנאמר צפור בטהור הכתוב מדבר. אמר ר' יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור, והטמא אינה נקרא אלא עוף לבדו:

לא תאכל כל תועבה רבי אליעזר אומר מנין לצורם אזן הבכור ואוכל ממנה שהוא בלא תעשה, תלמוד לומרא תאכל כל תועבה. אחרים אומרים בפסולי המקודשים הכתוב מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן לא תזבח לה' אלקיך שור ושה וגו' כי תועבת וגו', מה תועבה האמורה להלן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר. זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים איל וצבי וגו', מלמד שחיה בכלל בהמה, מנין אף בהמה בכלל חיה, תלמוד לומר זאת החיה אשר תאכלו וגו' מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה, ומלמד שבהמה טמאה מרובה מבהמה טהורה בכל מקום שהכתוב פורט את המועט. ותאו רבי יוסי אומר תאו זה שור הבר. וכל בהמה פרסת פרסה וגו' לפי שמצינו שריבה הכתוב טרפה כעין טרפות אף אני ארבה את הפסול כעין הפסולין ואיזה זה החורש בשור ובחמור ובמוקדשין, תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים תאכלו, מרבה אני את אלו ועדיין לא ארבה את הרובע ואת הנרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים (וטרפה) ויוצא דופן, תלמוד לומר שור שה כשבים וגו', מרבה אני את אלו ועדיין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי שנים עדים ועדיין לא נגמר דינו, תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים תאכלו, מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מן הכשרה, תלמוד לומר בבהמה, מרבה אני את ולד טרפה שינקה מן הכשרה ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מבהמה טהורה עם הטמאה, תלמוד לומר בבהמה. כל בהמה בבהמה תאכלו לרבות את השליא. יכול אפילו יצתה מקצתה, תלמוד לומר אותה. אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה, טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה, מנין אף בלא תעשה, תלמוד לומר את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר. מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה [טמאה] מנין, ודין הוא ומה אלו שיש בהן סימני טהרה הרי הם בלא תעשה, שאר בהמה טמאה שאין בהן סימני טהרה אינו דין שיהו בלא תעשה על אכילתן. נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתובין, ושאר בהמה טמאה מקל וחומר, נמצאת מצות עשה להן מן הכתוב ומצות לא תעשה מקל וחומר:

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה. אמר רבי עקיבא וכי משה רבינו קניגי היה או בליסטרי הי ה, אלא מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. אמר רב חנן בר רבא השסועה בריה בפניה עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות:

המפלת בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות רב אמר באשה אינו ולד ובבהמה אסורה באכילה. ושמואל אמר באשה ולד ובבהמה מותר באכילה. וקמפלגי בדרב חנן בר אבא דאמר השסועה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות. רב אמר בריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמה אגמריה, ושמואל אמר בריה בעלמא איתא וכי אגמריה רחמנא למשה היכא שיצא לאויר העולם אבל במעי אמה שרי. איתיביה רב שימי בר חייא לרב איזהו גבן האמור בתורה כל שיש לו שני גבין ושני שדראות [פסול לעבודה אלמא דחיי], א"ל שימי את ששדרתו עקומה:

כל צפור טהור תאכלו לרבות המשולחת, וזה אשר לא תאכלו לרבות את השחוטה, ואיפוך אנא. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא מצינו בבעלי חיים שאסורים. דבי רבי ישמעאל תנא ושלח על פני הדה [כשדה], מה שדה מותרת אף הא נמי מותרת. והאי שדה מיבעי ליה לכדתניא שדה שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים, בגבת ויזרקנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה. ויאדך, אם כן ליכתוב קרא שדה מאי השדה שמע מינה תרתי. רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה:

הנשר והפרס והעזניה. רבי עקיבא אומר נאמר כאן נשר ונאמר להלן נשר מה נשר האמור להלן עשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובל תאכל, אף נשר האמור כאן עשה כל האמורים עם הנשר בבל תאכיל ובל תאכל. רבי שמעון אומר נאמר כאן איה ונאמר להלן איה, מה איה האמורה כאן עשה את הראה מין איה, אף איה האמורה להלן עשה את הדאה מין איה. דבר אחר הדאה זו דיה וכולן מין דיה. איסי בן יהודה אומר יש מאה עופות במזרח וכולן מין איה, איה דיה ראה דאה, למה נשנו במשנה תורה, בבהמה מפני השסועה, ובעוף מפני הראה. עורב זה עורב הגדול, ואת כל עורב להביא עורב העמקי ועורב הבא בראש יונים. למינהו להביא את הזרזיר, כשהוא אומר למינהו להביא האיה. ואת בת היענה וגו' מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא בכל מקום הכתוב פורט את המועט. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה סימני העוף לא נאמרו ואמרו חכמים כל עוף דורס טמא שנאמר נשר מה נשר מפורש אין לו זפק ואין לו אצבע יתירה ואין קרקבנו נקלף ודורס ואוכל טמא, אף כך כל כיוצא בו טמא וכל שאין בו סימנין אלו טהור. כל עוף טהור תאכלו מצות עשה. וכל שרץ העוף טמא הוא לכם מצות לא תעשה. רבי שמעון אומר כל עוף טהור תאכלו אלו חגבים טהורים. וכל שרץ העוף טמא הוא לכם אלו חגבים טמאים:

לא תאכלו כל נבילה וגו'. אין לי אלא לגר בנתינה ולנכרי במכירה, לגר במכירה מנין, תלמוד לומר לגר אשר בשעריך תתנה או מכור, ולנכרי בנתינה מנין, תלמוד לומר תתננה או מכור לנכרי, נמצא אחד גר ואחד נכרי בין בנתינה בין במכירה דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה. מאי טעמא דרבי יהודה, אי סלקא דעתך כדקאמר רבי מאיר, לכתוב רחמנא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך ולנכרי תתננה ואכלה ומכר, או למה לי, שמע מינה דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה. ורבי מאיר אומר מיבעי ליה להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי. ורבי יהודה ההוא לא איצטריך קרא סברא הוא זה אתה מצווה להחיותו וזה אי אתה מצווה עליו להחיותו. ומתנת חנם גופה תנאי היא דתניא לא תאכלו כל נבלה וגו' אין לי אלא לגר בנתינה וכו'. תניא אחד נותן טעם לפגם ואחד נותן טעם לשבח אסור דברי ר' מאיר. רבי שמעון אומר לשבח אסור לפגם מותר. מאי טעמא דר' מאיר, יליף מגיעולי נכרים דנותן טעם לפגם הוא ואפילו הכי אסריה רחמנא הכא נמי לא שנא. ואידך, (כדרב חייא בר הונא) [כדרב הונא בריה דרבי חייא] לא אסורה תורה אלא קדירה בת יומא [דלאו לפגם הוא]. ואידך, קדרה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמא פורתא. ורבי שמעון מאי טעמא, דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך כל הראויה לגר קרויה נבלה וכו'. ור' מאיר ההיא למעוטי סרוחה מעיקרא. ור' שמעון סרוחה מעיקרא לא צריך קרא עפרא בעלמא היא. אמר בר פדא טומאה חמורה עד לגר, טומאה קלה עד לכלב, ור' יוחנן אמר אחת זו ואחת זו עד לכלב. מאי טעמא דבר פדא, דכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר וגו' נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה. ואידך, ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא, ואידך, סרוחה מעיקרא לא צריכא קרא למעוטי עפרא בעלמא היא. לא תאכלו כל נבלה כל לרבות נבלת כוי וקסבר כוי בריה בפני עצמה הוא. לא תאכלו כל נבלה וגו' בשלמא לרבי מאיר דאמר אחד גר ואחד נכרי בין בנתינה בין במכירה מדאיצטריך קרא למישרא [נבלה בהנאה] מכלל דכל איסורין שבתורה אסורין בין באכילה באין בהנאה, אלא לרבי יהודה דאמר לדברים ככתבן הוא דאתא הא כל איסורין שבתורה דאסירי בהנאה מנא ליה, נפקא ליה מלכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה. ורבי מאיר אותה אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה. ורבי יהודה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. לא תאכלו כל נבלה, אין לי אלא נבלה טרפה מנין, תלמוד לומר נבלה כל נבלה וגו'. רבי יהודה אומר דברים ככתבן כו' (כדלעיל):

כי עם קדוש אתה, דברים המותרין ואחרים נהגו בהו איסור אי אתה ראשי להתירן בפניהם. כי עם קדוש אתה קדש את עצמך במותר לך (כתוב ברמז רט"ו). לא תבשל גדי (כתוב ברמז שנ"ט). ר' שמעון בן יוחאי אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלקיך לא תבשל גדיל בחלב אמו ולהלן הוא אומר ואנשי קדש תהיון לי, מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן נמי אסור באכילה ומותר בהנאה: