ילקוט שמעוני/בראשית/רמז סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ואברכה מברכיך החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו בצדיק כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאר אנא ובכבודו כתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. ונברכו בך הגשמים בזכותך הטללים בזכותך הדא הוא דכתיב ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי זה מהול וזה ערל וחס עליו ר' יהודה אומר מזקנים אתבונן יעקב ברך את פרעה ויברך יעקב את פרעה יוסף לא גלה לפרעה חלומו. דניאל לא גלה לנבוכדנצר את חלומו אף אני ויגד לאסתר המלכה ר' נחמיה אומר אמר הקב"ה לאברהם ונברכו בך כל משפחות האדמה אם לעותרא אינון עתירין מינן אלא כשנכנסין לצרה הן שואלים לנו ואנו מגלין להם:

אמר ר' אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכין אלא בשביל ישראל. כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל אמר הקב"ה לאברהם שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית:

אמר רב יהודה אמר רב ג' דברים מקצרין ימיו של אדם מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך וכוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב ואברכה מברכיך. ומנהיג עצמו ברבנות דאמר רבי חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות: