ילקוט שמעוני/בראשית/רמז לז
איסי בן יהודה אומר ה' מקראות בתורה שאין להן הכרע ואלו הן שאת ארור מחר משוקדים וגם. שאת אם תיטיב שאת או שאת אם תיטיב שאת אוש שאת אם לא תיטיב וברצונם עקרו שור ארור אפס וצא הלחם בעמלק מחר או מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ובמנורה ד' גבעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה הנך שוכב עם אבותיך וקם או וקם העם הזה וזנה רבי תנחומא מוסיף עוד חד ובני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים. ת"ר ושמתם סם תם למה נמשלה תורה לסם חיים משל לאדם שמכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו וא"ל בני כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואי אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי כך אמר הקב"ה לישראל בני בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין אם אתם עוסקים בתורה אי אתם נמסרין בידו שנא' הלוא אם תיטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרין בידו שנא' לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו כך ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואת תמשל בו. ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו יעברו וגו' ואם לא יעברו וגו' רבי חמינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. בשלמא לר"מ היינו דכתיב הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ אלא לר"ח למ"ל סד"א וכו' לא אגרא ולא צערא קמ"ל: