ילקוט שמעוני/בראשית/רמז לו
דהכתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות זבחים לאכילה ועולות להקרבה והכתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים יתרו אחר מתן תורה הוה ולמ"ד קודם מתן תורה הוה מאי איכא למימר קסבר קרבו שלמים לבני נח:
תניא אידך ר' אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח ורבי יוסי בר חנינא אמר עולות הקריבו. איתיביה ר' אלעזר והכתיב ומחלבהן מדבר שחלבו קרב מה עבד לה ר' יוסי בר חנינא משמניהון. מתיב ר' אלעזר וישלח את נערי בני ישראל וגו' מה יתרו חותן משה כמאן דאמר יתרו לאחר מתן תורה בא ודא מסייעא לר' יוסי עורי צפון זו העולה שהיתה נשחטת בצפון ומהו עורי דבר שהיה ישן ונתעורר ובואי תימן אלו שלמים שהן נשחטין בדרום ומהו בואי דבר של חידוש אף הדין קריא מסייע ליה זאת תורת העולה היא העולה שהיו בני נח מקריבין וכד הוא מטי לגבי שלמים וזאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן אלא אשר יקריבו מכאן ולהבא. וישע ה' אל הבל נתפייס הימנו ואל קין ואל מנחתו לא שעה לא נתפייס הימינו. ויחר לקין מאד ויפלו פניו נעשו כאור. הלוא אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה. ד"א אם תיטיב אני מוחל על עונותיך ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומוגדש. לדוד אשרי נשוי פשע אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו. לפתח חטאת רובצת אין כתיב כאן אלא רובץ בתחלה הוא תש כנקבה ואח"כ הוא מתגבר כזכר. אית כלבין ברומי ידעין למשתדלא אזיל ויתיב גבי פלטרא ועבד גרמיה מתנמנם ומרי פלטרא מתנמנם והוא שמיט עיגולא אארעא ועד דאלין מצמתין הוה משתכח טפי עיגולא ומהלך בה. א"ר אבא היצר הזה דומה ללסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים כל מאן דהוה עבר בה א"ל הב מה דעלך עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזול לו כלום התחיל מכתתו כך כמה דורות אבד יצר הרע דור אנוש דור המבול דור הפלגה כיון שעמד אברהם אבינו וראה שיאן בו תוחלת התחיל מכתתו הה"ד וכתותי מפניו צריו: