ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשמח

<< · ילקוט שמעוני · במדבר · רמז תשמח · >>

תרימו תרומה לה', בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו אלא בתרומת חלה, כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי חלה אמורה הא מה ת"ל תרימו תרומה לה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה. אתה אומר חובה או אינו אלא רשות, ת"ל תרימו תרומה לה' חובה ולא רשות, ראשית עריסותיכם, שמאי אומר מקב חלב, והלל אומר מקביים, וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבת בחלה. משהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים קמח חייבין בחלה. ר' יוסי אומר חמשה פטורין. חמשה ועוד חייבין. ת"ר ראשית עריסותיכם כדי עיסתכם [וכמה עיסתכם] כדי עיסת מדבר, וכמה עיסת מדבר דכתיב והעומר עשירית האיפה, מכאן אמרו שבעה רבעים קמח [ועוד] חייב בחלה שהן שש של ירושלים וה' ציפורי. מכאן אמרו כל האוכל במדה זו הרי זה בריא ומבורך, יתר על כן רעבתן, פחות מכאן מקולקל במעיו. בעי רבא גלגול נכרי מאי. מיתנא תנן גר שנתגייר והיה לו עיסה נעשית עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק חייב. הא מאן קתני לה דברי הכל היא ואפילו ר' מאיר ור"י דקא מחייבי התם פטרי הכא, התם הוא דכתיב דגנך דגנך יתירא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות [אפילו נכרים], אבל הכא תרי זימני עריסותיכם כתיב, חד עריסותיכם [כדי עיסתכם] ולא עיסת נכרי, וחד עריסותיכם ולא עיסת הקדש. או דלמא ר' יוסי ור' שמעון קתני לה דקא פטרי אבל ר"מ ור' יהודה ילפי' ראשית ראשית מהתם. אמר רבא יהא רעוא דאחזיה בחלמא, הדר אמר רבא מ"ד מירוח הנכרי פוטר גלגול הנכרי פוטר, מ"ד מירוח הנכרי אינו פוטר גלגול הנכרי אינו פוטר. חלה אע"ג דכתיב ראשית דאיכא למילף ראשית מראשית הגז מן להלן דשותפין לא אף כן דשותפין לא כתב רחמנא עריסותיכם. אלא טעמא דכתב רחמנא עריסותיכם הא לאו הכי הוה אמינא לילף [ראשית ראשית] מראשית הגז, אדרבה לילה מתרומה, אין הכי נמי, אלא עריסותיכם [למה לי] כדי עיסתכם. התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי וחלה ובכורים מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהן את החומש. מאי טעמא כולהו איקרי תרומה. גבי חלה כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו. גבי בכורים נמי איקרי תרומה דתניא ותרומת ידך אלו הבכורים אבל אינך לא צריכא קרא. ראשית עריסותיכם למה נאמר, לפי שהוא אומר והיה באכלכם מלחם הארץ שומע אני אף הקמחין במשמע, ת"ל מראשית עריסותיכם משתערם, מכאן אמרו אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטין ותטמטם בשעורין. גלגלה בחטין וטמטמה בשעורין האוכל ממנה חייב מיתה. כיון שנותנת מים מגבהת חלתה ובלבד שיהא שם חמשת רבעים קמח ועוד כדי שיהא בהן כשעור. שאין מפרישין חלה מן הקמח. איזה הוא גמר מלאכתה קרימתה בתנור דברי ר"ע. רבי יוחנן בן נורי אומר משתתגלגל בחטין ותטמטם בשעורין. הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם, ת"ל מלחם הארץ תרימו תרומה:

כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן אחת אף תרומת חלה אחת. מה תרומת גורן (מדמעת) עולה באחת ומאה ואם נפלה לתוך מאה מדמעת וחייבת בחומש אף תרומת חלה כיוצא בה דברי רבי יאשיה. נם לו רבי יונתן אתה מקישו לתרומת גורן סתומה אני אקיש בו לתרומת מעשר מפורשת [א"ל] ותנטל אחד מעשרה, אמר ליה תנטל, אמר ליה הרי הוא אומר כתרומת גורן כן תרימו אותה לתרומת גורן הקשיתיה ולא הקשיתיה לתרומת מעשר. מראשית עריסותיכם למה נאמר, לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם שומע אני הראשונה שבעיסות, ת"ל מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה. עריסותיכם להביא לקט שכחה ופיאה שחייבין בחלה, שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה, לקט שכחה ופיאה שפטורין מן המעשר אינו דין שיהו פטורין מן החלה, ת"ל ראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופיאה שחייבין בחלה. ראשית עריסותיכם להוציא שאר הפירות שפטורין מן החלה, שהיה בדין ומה לקט שכחה ופיאה שפטורין מן המעשר חייבין בחלה, שאר פירות שחייבין במעשר אינו דין שיהו חייבין בחלה, ת"ל לחם, נאמר כאן לחם ונאמר להלן לחם מה לחם האמור להלן מחמשת המינין אף לחם האמור כאן מחמשת המינין. מראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע, ת"ל חלה תרימו תרומה את שמורם קודש והשאר חול ולא שזה וזה קודש אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה. תתנו לה' תרומה למה נאמר, לפי שהוא אומר תרימו תרומה אבל לא שמענו שעור חלה, ת"ל תתנו לה' תרומה עד שיהא בה כדי (תרומה) [מתנה] לכהן, מכאן אמרו שעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח. א"ר יהודה מפני מה אמרו חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח מפני שהאיש אינו יפה (ושל אשה) [והאשה] עינה רעה (ובית פחות) [וכשתפחות] לא תפחות ממ"ח, לכך נאמר תתנו לה' תרומה עד שיהו בזה כדי מתנה לכהן ובזה כדי מתנה לכהן, מכאן אמרו בעל הבית שעשה משתה לבנו אחד מארבעה ועשרים, והאשה שעושה ומוכרת בשוק אחד מארבעים ושמונה, נטמאת עיסתה שוגגת או אונסת אחד מארבעים ושמונה, נטמאת מזידה נוטלת אחד מכ "ד כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבי שמעון בן יוחאי אומר אפילו לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא ובלבד שלא יתכוין. לדורותיכם להביא את (פירות) [עיסת] שביעית שתהא חייבת בחלה. שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דין שתהא פטורה מן החלה, והרי לקט שכחה ופיאה יוכיחו שפטורין מן המעשר וחייבין בחלה. והן יוכיחו לעיסת שביעית שאע"פ שפטורה מן המעשר תהא חייבת בחלה. לא אם אמרת בלקט שכחה ופיאה (שאינו) [שמינן] חייבין במעשר לפיכך חייבין בחלה, תאמר בעיסת שביעית (שאינה) [שמינה] פטורה מן המעשר לפיכך תהא פטורה מן החלה, ת"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שתהא חייבת בחלה, מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. מראשית עריסותיכם אם ללמד שלכם חייבת ושל נכרים אינה חייבת כבר לימד, הא מה אני מקיים ראשית עריסותיכם שלכם חייבת של חיה אינה חייבת, מכאן אמרו עיסת כלבים שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפית ביום טוב ויוצא בה משום מצה וחייב עליה משום חמץ ונקחית בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין. ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינה חייבת בחלה וכו'. תתנו יכול ליוצאי מצרים מנין אף לדורות, אמרת תתנו לה' תרומה לדורותיכם. א"ר יוחנן למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודת אלילים לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל ע"א. א"ר אליעזר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, מי גרם שנכשל באשה זונה על ידי שאכל ככר שאינו מעושר. וכי תשגו וגו' (כתוב ברמז קצ"ה). וכי תשגו ע"א היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאים עליה פר והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולידון בקבועה שיהא צבור מביאים עליו פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת לכך נאמרה פרשה זו. רבי אומר נאמר כאן כל ונאמר להלן כל, מה כל האמור להלן בע"א אף כל האמור כאן בע"א. אשר (צוה ה' אלהיכם) [דבר ה' אל משה] מנין אתה אומר כל המודה באלילים כופר בעשרת הדברות, ת"ל אשר דבר ה' אל משה ולהלן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה אחת דבר אלהים וגו' הלא כה דברי כאש וגו'. מנין אף במה שנצטוה משה, ת"ל את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו נביאים, ת"ל מן היום אשר צוה ה'. ומנין אף במה שנצטוו אבות, ת"ל והלאה לדורותיכם. ומהיכן התחיל הקב"ה לצוות [מאדם] שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם, מגיד הכתוב שכל המודה באלילים כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטוה משה ובמה שנצטוו נביאים ובמה שנצטוו אבות, וכל הכופר באלילים מודה בכל התורה כולה. תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צוואה אינו אלא זירוז מיד ולדורות. זירוז דכתיב וצו את יהושע וחזקהו, מיד ולדורות דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. תשגו (וכי תשגו) [ולא תעשו] לומר אם שגגתם באחת מכל המצות סופכם להזיד בה. אם שגגתם בכל המצות סופכם להזיד בהם, אם הזדתם בכל המצות סופכם לשגות באלילים, ןכי תשגו באלילים סופכם להזיד בה. תשגו ולא תעשו יכול שהוא מדבר בכל המצות, אמרת אם מעיני העדה נעשתה לשגגה באחת מכל המצות דבר ולא דבר בכל המצות. א"א לומר בכל המצות שכבר נאמר באחת וא"א לומר באחת שכבר נאמר כל המצות, הא מה מצוה שכל המצות תלויין בה זו ע"א שנאמר השמר לך פן תשכח את ברית ה' וגו'. צוה ה' ביד משה איזוהי מצוה שנצטוו עליה אבות הראשונים ובא משה ואמרו זו מילה. אליכם ביד משה סופכם לשלוח יד במשה, מן היום אשר צוה ה' סופכם לשלוח יד בנביאים, והלאה לדורותיכם סופכם לשלוח יד בבית הבחירה:

והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. יחד הכתוב מצוה זו בפני עצמה ואיזו זו ע"א. ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר לעולה מביא פר לחטאת, כאן שצבור מביא פר לעולה אינו דין שיביא פר לחטאת, ת"ל ועשו כל העדה פר. ומנחתו ונסכו לעולה, או אף לחטאת, ת"ל כמשפט כסדר האמור. ושעיר עזים אחד לחטאת למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר לעולה מביא שני שעירים לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שיביא שני שעירים לחטאת, ת"ל ושעיר עזים אחד לחטאת:

והיה אם מעיני העדה נאמר כאן מעיני העדה ונאמר להלן מעיני הקהל, מה מעיני האמור כאן מלמד שהן מביאין על העלם דבר עם שגגת מעשה אף מעיני הקהל האמור להלן מלמד שהן מביאין על העלם דבר עם שגגת מעשה. נעשתה פרט לשלא נעשית, לשגגה פרט למזיד. ועשו כל העדה פר מצוה להביא פר ולא כשבה ולא שעירה, בן בקר ולא חלוף, והלא דין הוא הואיל והמשיח מביא פר והצבור מביאין פר אם אין משיח מביא חלוף פרו אף הצבור לא יביאו חלוף פרו, וק"ו ומה אם משיח שלא שוה קרבנו לאחת מכל המצות אינו מביא חלוף פרו צבור וכו'. לא אם אמרת במשיח שאינו מביא חלוף פרו שלא שוה קרבנו לאחת מכל המצות וקרב ביום הכפורים, תאמר בצבור שיביא חלוף פרו מפני מה ששוה קרבנו לאחת מכל המצות לקרבן במצות יחידית, ת"ל ועשו כל העדה פר מצוה להביא פר ולא כשבה ולא שעירה. בן בקר ולא חלוף, לפי שאמר לפלא נדר את שהוא בא לפלא נדר טעון נסכים ואת שאינו בא לפלא נדר אינו טעון נסכים הואיל ואין הפר הזה לפלא יכול לא יהא טעון נסכים, אמרת לריח ניחוח (אשה) לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת שיהא קרבנו לשם חטאת. תניא והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד לומר, אם ללמד שתהא חטאת קודמת הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט, אלא זה בנה אב שיהו כל חטאות קודמות לעולה [הבאות עמהן], וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה. פר עבודת אלילים קודם לשעיר עבודת אלילים אמאי האי עולה והאי חטאת, אמרי במערבא משמיה (דרבה) [דרבא] בר מרי חטאת ע"א חסר א' לחטת כתיב. רבינא אמר כמשפט כתיב ביה:

וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל, מנין אתה אומר שאם עיכב אחד מן השבטים ולא הביא שהוא מעכב את הכפרה, ת"ל וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל, ונסלח להם שומע אני בין שוגגין בין מזידין, תלמוד לומר כי שגגה היא. רבי אליעזר אומר בא הכתוב לעשות זדון הצבור כשגגה שאפילו הן מזידין יהו לפניו כשגגה לכך נאמר כי שגגה היא. רבי אומר מנין אתה אומר שאם היו מקצת צבור מזידין ומקצתן שוגגין שיהו לפניו כשגגה, תלמוד לומר כי שגגה היא. והם הביאו את קרבנם אשה לה' רבי יאשיה אומר שבט שעשה על הוראת בית דינו אותו שבט מביא ושאר שבטים פטורין. עשה על הוראת ב"ד הגדול אותו שבט מביא פר ושאר שבטים מביאין על ידו, מה הן מביאין על ידו שנים עשר פרים. רשב"י אומר שלשה עשר שרשב"י אומר פר אחד לב"ד. הדא דאת אמר בשאר מצות אבל בע"א מתחייב פר ומתחייב שעיר פר לעולה ושעיר לחטאת לכך נאמר פרשה זו. רוב שבט ככל השבט רוב הצבור ככל הצבור. והם הביאו את קרבנם אשה לה' זו עולה, וחטאתם זה חטאת [ע"א]. על שגגתם זו [פר העלם דבר של צבור, חטאתם על שגגתם] חטאתם כשגגתם מה שגגתם בכל המעשים אף חטאתם בכל המעשים. וכפר הכהן הואיל והמשיח בכלל עם יצא מכלל עם לידון בפר והנשיא בכלל עם יצא לידון בשעיר יכול שיהו נידונין על ע"א בפני עצמם, תלמוד לומר וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל. מנין לרבות גרים נשים ועבדים, תלמוד לומר על כל עדת בני ישראל. ונסלח להם כי שגגה היא, על שגגתם וחטאם לשם, והם הביאו את קרבנם לפני ה' מביאים הם חטאתם לפני ה', על שגגתם הרי חטאתם כשגגתם מה שגגתם טעונה וידוי ותנופה וכפרתם מבפנים ושרפתה אבית הדשן אף חטאתם (כתוב ברמז תס"ט בפסוק ועשה לפר כאשר עשה). ונסלח אין לי אלא אנשים נשים מנין, תלמוד לומר ונסלח לכל עדת בני ישראל, ולגר הגר בתוכם, לפי שמעשה בישראל צריך להביא את הגרים ובכל מקום שמביא את ישראל צריך להביא את הגרים ולגר הגר בתוכם. כי לכל העם בשגגה להוציא את המשיח. שהיה בדין צבור מביאין קרבן על כל המצות (ומביאין קרבן על ע"א) ומשיח מביא קרבן על כל המצות (ומביא קרבן על ע"א) אם למדתי לצבור כשם שמביאין קרבן על כל המצות כך מביאים קרבן פר על ע"א אף משיח כשם שמביא קרבן על כל המצות כך מביא קרבן על ע"א, ועוד ק"ו ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר משיח מביא פר, כאן שהצבור מביא פר ושעיר אינו דין שמשיח מביא פר ושעיר, תלמוד לומר כי לכל העם בשגגה להוציא את המשיח:

ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר. זה גר שנתגייר עם השבט שיתכפר עמו שנאמר והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו, וכי יש לגרים נחלה בארץ ישראל ואיזו היא נחלתו זו כפרתו. גר לרבות הגרים. הגר לרבות נשי גרים, כי לכל העם ריבה נשים ועבדים, בשגגה פרט למזיד. הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן [ואכלו] רב אמר (חייב) [פטור] ורבי יוחנן אמר (פטור) [חייב], אמר רבא ומודה (רבי יוחנן) [רב] שאין משלים לרוב צבור דאמר קרא כי לכל העם בשגגה עד שיהו כולן בשגגה אחת:

ואם נפש אחת תחטא בשגגה. ע"א היתה בכלל כל המצות שיחיד מביא עליה כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח ובין דין מביאין פר, הרי הכתוב מוציאם מכללם (להחמיר עליה ולידון (לה) בקבועה) שיהו יחיד ונשיא ומשיח מביאין עליה עז בת שנתה לחטאת לכך נאמרה פרשה זו. נפש אחת תחטא בע"א הכתוב מדבר. או אינו אלא באחת מכל המצות האמורות בתורה, אמרת במה הענין מדבר בע"א. ר' יצחק אומר בע"א הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה, הרי אתה דן צבור היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו ושינה את קרבנותיו מה להלן בע"א הכתוב מדבר אף כאן בע"א הכתוב מדבר. ואם נפש אחת תחטא בשגגה להוציא את המזידה. והקריבה עז בת שנתה לחטאת זה בנה אב כל מקום שנאמר עז לחטאת תהא בת שנתה. וכפר הכהן על הנפש השוגגת חטאים שבידו הם גרמו שיבא (לבית) [לידי] חטאת. בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי ע"א, שהיה בדין ומה מצות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהן, עבודת אלילים חמורה אינו דין שיהא חייב על דקדוקיה, תלמוד לומר בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עבודת אלילים. וכפר עליו להוציא את הספק. שהיה בדין ומה מצות קלות הרי הוא חייב על ספקן, עבודת אלילים חמורה אינו דין שיהא חייב על ספקה, תלמוד לומר וכפר עליו להוציא את הספק. ונסלח לו סליחה גמורה ככל הסליחות שבתורה. לפי שנאמר ועשו כל העדה פר בזמן שהורו בית דין ועשו צבור בית דין מביאים פר על ידיהן יכול יחזרו יחידים ויעשו שעירה כל אחד ואחד, תלמוד לומר ואם נפש אחת תחטא בשגגה החוטא בפני עצמו מביא ולא החוטא עם הצבור. יכול שאין לי אלא בזמן שהורו ב"ד ועשו מרובין בית דין מביאין על ידיהן פר, יכול יביאו בית דין על ידיהן ויחזרו יחידין וכו' עד עם הצבור. הורו בית דין וטעו וידעו שטעו וחזרו בהן והיה אחד נוהג בהוראתן [מנין] שהוא כצבור, ת"ל ואם נפש אחת תחטא בפני עצמה מביאה ולא על הוראת בית דין. ממעט אני את אלו שהן תלוי ין בהוראת בית דין ולא אמעט את אחד שהורה מפי עצמו כהוראת ב"ד שהוא מביא כצבור, ת"ל ואם נפש אחת תחטא. נפש אחת תחטא בפני עצמה היא מביאה ולא על הוראת בית דין. בשגגה פרט למזיד. בשגגה פרט לאנוס, בשגגה שתהא שגגה מתחלה ועד סוף ולא בזמן שתחלתו שוגג וסופו מזיד, תחלתו שוגג וסופו אנוס, תחלתו מזיד וסופו שוגג, תחלתו מזיד וסופו אנוס, תחלתו אנוס וסופו שוגג, תחלתו אנוס וסופו מזיד. בית שמאי אומרים נידון על השגגה ואח"כ נידון על הזדון ועל האונס. ובית הלל אומרים אם אין שגגה מתחלה ועד סוף הרי זה פטור. בת שנתה יצאה חטאת עבודת אלילים מכלל החטאות ונקבעה בשעירה בת שנתה. בת שנתה (יצאה) לעצמה ולא בת שנתה לשנים. לחטאת שיהא מקריב הקדשה לשם חטאת, וכפר הכהן לרבות יחידים שהיו בתוכם שלא חטאו עמהן צריכין כפרה, יכול אם [לא] הביאו לא תכפר להן, ת"ל בחטאה בשגגה לפני ה' על ששגג וחטא לשם. איתמר שגג בזריקה רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח. אמר רב ששת מנא אמינא לה דכתיב והיו לבית ישראל למכשול עון מאי לאו או מכשול או עון ומכשול שוגג ועון מזיד. ורב נחמן אמר מכשול דעון. אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מתכפר על ידי עצמו, במאי אילימא בשחיטה מאי איריא שוגג אפילו מזיד נמי, אלא לאו בזריקה, ורב ששת אמר לך לעולם בשחיטה ובמזיד נעשה משרת לאלילים:

האזרח בבני ישראל למה נאמר. לפי שהוא אומר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שומע אני אף הנשים במשמע, ת"ל האזרח בבני ישראל זה בנה אב כל מקום שנאמר אזרח בזכרים הכתוב מדבר. דבר אחר האזרח בבני ישראל למה נאמר, שהיה בדין ישראל נצטוו על עבודת אלילים והנכרים נצטוו על עבודת אלילים, אם למדתי לישראל שמביאין על שגגת עבודת אלילים אף הנכרים מביאין על שגגת ע"א. תלמוד לומר האזרח בבני ישראל ישראל מביא על שגגת ע"א ואין הנכרים מביאין על שגגת ע"א, האזרח מביא חטאת ואין הנכרים מביאין חטאת. או האזרח פרט לגרים, אמרת גר אלו הגרים, הגר לרבות נשי גרים:

תורה אחת יהיה לכם. ליחיד ולנשיא ולמשיח. שהיה בדין [הואיל] וצבור מביאין קרבן על כל המצות ומביאים קרבן על עבודת אלילים אם למדתי לצבור שכשם שמביא קרבן על כל המצות מביא קרבן על עבודת אלילים אף וכו'. ועוד קל וחומר ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר משיח מביא פר כאן שהצבור מביא פר אינו דין שהמשיח מביא פר, תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם ליחיד ולנשיא ולמשיח. לעושה בשגגה רבי יהודה בן בתירא אומר הרי כל העושה בשגגה כעבודת אלילים מה עבודת אלילים [מיוחדת] מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל העושה בשגגה מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת: