ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשמז
כל האזרח יעשה ככה. אף הוא לא יביא אלא עשרונים שלמים. אי מה אלה ששים עשרון אף הוא לא יביא אלא ששים עשרון, ת"ל להקריב את שהוא רוצה להקריב יקריב. יכול שהוא מביא כצבור, ת"ל את אלה, אי אפשר לומר את אלה שכבר נאמר והקריב, ואי אפשר לומר והקריב שכבר נאמר את אלה, הא כיצד רבי אליעזר בן יעקב אומר הצבור מביא ששים (והיחיד ששים) [ואחד עשרון]. תנו רבנן אזרח מביא נסכים ואין הנכרי מביא נסכים. יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים, ת"ל ככה. א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהן לה', במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הביתמודה רבי שמעון שמועלין בהן, מ"ט קסבר כי גמר מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדשה קדושת הגוף אבל קדושת דמים לא (כתוב ברמז תע"ו). אמר רב הונא שלמי נכרי עולה. איבעית אימא סברא נכרי לבו לשמים, ואיבעית אימא קרא אשר יקריבו לה' לעולה כל דמקרבי עולה תהא. מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת נכרים. אמר (רבא) [ר' יוחנן] לא קשיא הא רבי יוסי הגלילי הא ר' עקיבא. דתניא איש מה ת"ל איש איש לרבות הנכרים שנודרין נדרים ונדבות כישראל. אשר יקריבו לה' לעולה אין לי אלא עולה שלמים מנין, ת"ל נדריהם. תודה מנין ת"ל נדבותם. מנין לרבות העופות והיין והלבונה והעצים, ת"ל נדריהם לכל נדריהם נדבותם לכל נדבותם, אם כן מה ת"ל עולה, עולה פרט לנזירות דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר אשר יקריבו לה' לעולה אין לי אלא עולה בלבד כו'. כמאן אזלא הא דתנן אמר רבי שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח נסכים עמה קרבין משלו ואם לאו קרבין משל צבור לימא רבי יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא. אפילו תימא רבי עקיבא עולה וכל אביזרהא. מאן תנא להא דתנו רבנן אזרח מביא נסכים ואין הנכרי מביא נסכים, יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים, ת"ל ככה וכו', איבעית אימא רבי יוסי הגלילי סמי מההיא יין, ואיבעית אימא ר' עקיבא עולה וכל אביזרהא. אזרח מלמד שמתנדבין נסכים וכמה שלשת לוגין. ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף, ת"ל יהיה. יכול יפחות, ת"ל ככה, מאי מוסיף אילימא ארבעה וששה מאי שנא שלשה דחזו לכבש, ארבעה וששה נמי דחזו לאיל ופר, אלא לאו שמע מינה אין קבע לנסכים:
וכי יגור. אין לי אלא המתגייר, שנתגייר מנין, תלמוד לומר או אשר בתוככם לדורותיכם. ועשה אשה מין דמים, או אינו אלא מין מנחה, ת"ל ככם מה אתם מן דמים אף גרים מן דמים. אי מה ישראל מין בהמה אף הגרים מין בהמה, ת"ל לכם לכם הקשיתים ולא הקשיתים להם בהמה. רבי אומר מה ישראל שלא באו לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאת קרבנן אף הגרים כיוצא בהם. אי מה ישראל בדם עולה ובזבחי שלמים אף הגרים בדם עולה ובזבחי שלמים, ת"ל ועשה אשה ריח ניחוח לה', אמרת צא וראה איזהו מין דמים שכלו עולה לאישים ואין לך הימנו היתר אי אתה מוצא אלא עולת העוף, להביא פרידה אחת אינו יכול שלא מצינו פרידה אחת קרבה בכל בתורה מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולה [חציין חטאת] חוץ משל גר מפני שכולן כליל לאישים. וכי יגור אתכם גר יכול שנתגייר אצל נכרים במדינת הים, אמרת לא אמרתי אלא אתכם, אין לי אלא עמהם ממצרים, מנין אפילו עמהן באותה שעה, אמרת או אשר בתוככם לדורותיכם מלמד שאינו רשאי לאכול בזבחים עד שיביא לאישים קרבן. תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קרבן, הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב. כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה וכאן שתיהן עולות. הביא חובתו מן הבהמה יצא [עולה ושלמים יצא] מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל. מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים, אם כן חובתו אחת מן הבהמה לא תסגי ליה בגויה דהא כתיב כאשר תעשו כן יעשה. אמר רב פפא יש לומר לעולת העוף מתרבי לעולת בהמה לא כל שכן. אי הכי אפילו מנחה נמי, מיעט רחמנא כן. ועוף היכא איתרבי דתניא כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הן עולות ושלמים, מנין לרבות את העוף ת"ל יעשה אשה ריח ניחוח לה', איזהו דבר שכולו לה' הוי אומר זו עולת העוף. יכול שאני מרבה אפילו מנחת נסכים, ת"ל כן. תניא אידך יעשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאישים אפילו מנחה, ת"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים. אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים, ת"ל ככם לכם הקשיתים ולא לקרבנותיכם, רבי אומר כו' (כדלעיל). להביא פרידה אחת אי אפשר וכו' ולא והתניא והקריבו מה ת"ל, לפי שנאמר והקריב שומע אני האומר הרי עלי עולת העוף לא יפחות משני פרידין, ת"ל והקריבו אפילו פרידה אחת, חובה מיהא לא אשכחן, והא איכא יולדת דאתיא בן יונה או תור לחטאת, משום דאיכא כבש בהדה. אמר מר מה אב ותיכם לא נכנסו וכו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים, אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, הרצאת דמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, אלא טבילות מנלן, דכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאת בלא טבילה. אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים, אמר רב אחא בר יעקב וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם כתיב:
כאשר תעשו כן יעשה למה נאמר, שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנו כן תחלק את נסכיהן, ת"ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר וארבעה לאיל ושלשה לכבש אף הגרים כיוצא בהן. הקהל אין לי אלא אנשים נשים מנין, ת"ל הקהל חוקה אחת לכם. ולגר הגר לפי שמעשה בישראל צריך להביא את הגרים. חקת עולם לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות. ככם כגר יהיה לפני ה' למה נאמר, לפי שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' אין לי הציץ מרצה אלא לישראל, לגרים מנין, ת"ל ככם כגר יהיה לפני ה', תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר בא הכתוב והשוה הגר לאזרח בכל המצות שבתורה. הקהל חוקה אחת לכם לרבות שני כבשי עצרת. לגר הגר מכאן היה ר' אליעזר אומר גר שנתגייר צריך (רביעית הקן) [להפריש רובא לקנו]. רבי יהושע אומר אינו צריך שהיא תקלה לו. גר אלו הגרים, הגר לרבות נשי הגרים:
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל. בני ישראל חייבין בחלה [ואין נכרים חייבין בחלה]. או בני ישראל [למעט הגרים, אמרת דבר אל בני ישראל] לרבות את הגרים. ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים. ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על הקטנים להנהיגם במצות. בבואכם אל הארץ קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ שכשתבוא אל הארץ להפריש חלה שבזכות שתקבל עליך אתה בא אל הארץ. יכול כיון שבאו יהו חייבין להפריש בחלה בחוצה לארץ, אמרת לא אמרתי אלא אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבין להפריש חלה ולא בחוצה לארץ. תניא אלו נאמר וכי תבואו הייתי אומר משעה שנכנסו לה ב' או שלשה מרגלים, ת"ל בבואכם בביאת כלכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק. ואפילו למ"ד תרומה בזמן דאורייתא חלה דרבנן. רבי ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שכל ביאות שבתורה הוא אומר והיה כי תבואו אל הארץ והיה כי יביאך וכאן הוא אומר בבואכם אל הארץ, ללמדך שכיון שנכנסו ישראל לארץ מיד נתחייבו ישראל בחלה. אשר אני מביא אתכם שמה, מכאן אמרו פירות חוצה לארץ [שנכנסו לארץ] חייבין בחלה. יצאו מכאן לשם רבי אליעזר מחייב ורבי עקיבא פוטר. ר' יהודה אומר פירות חוצה לארץ [שנכנסו לארץ] רבי אליעזר פוטר שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ להוציא את של חוצה לארץ, ורבי עקיבא מחייב שנאמר שמה שם אתה חייב חוץ לשם אתה פטור:
והיה באכלכם מלחם הארץ למה נאמר. לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה שומע אני אף שאר פירות במשמע הרי אתה דן נאמר כאן לחם ונאמר להלן לחם מה לחם האמור להלן חמשת המינין אף לחם האמור כאן חמשת המינין ואלו הן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון (יצאו אורז ודוחן והפרגיס והשומשמין שאינן באין לידי חימוץ אלא סרחון). עיסה של מעשר שני לדברי ר"מ פטורה מן החלה (כתוב ברמז תרנ"א). (ולקחתם לכם) [באכלכם] מלחם הארץ את שהוא לחם חייב שאינו לחם אינו חייב, איזהו לחם החטה השעורה כו'. קמחין בצקות ותבואה אסורין בחדש מלפני הפסח ולקצור לפני העומר, והאוכל מהן כזית מצה בפסח יצא ידי חובתו, כזית חמץ בכרת, וכל שנתערב בו אחד מחמשתן הרי זה עובר בפסח, ובלבד שיהא במראה פת וטעם פת ת"ל לחם. מלחם הארץ ולא כל לחם פרט לעיסה קטנה ואיזו היא גדולה שבעת רבעים של מדבריים וקב וחצי ירושלמיים שהן חמשת רבעים משלנו. ר' יוסי אומר ה' רבעים מתוקן לפטור, מלחם ולא כל לחם פרט למבושל והסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המשרים והמדומע והקנוקנות חייבים. ובצד השני אתה אומר והיה לרבות שאור שנשכה בסרירה. מכאן אמרו שתי נשים שעשו שני קבין ונשכו זה בזה פטורין מן החלה, אין צ"ל האשה שעשתה שני קבין חטין וקב אורז או קב תרומה באמצע אין מצטרפין [דבר שנטלה חלתו באמצע מצטרפין] שכבר נתחייב בחלה, קב ישן וקב חדש שנשכו זה בזה רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין. ראשית עריסותיכם יכול אף (חיטין וקמח) [הסובין], ת"ל חלה. אי חלה יכול אף (אסורה) [אפויה] ת"ל ראשית מן (המובחר) [המחובר] יעמיד (ערימה) [עריסה] ויפריש. ראשית עריסותיכם שלכם חייבת אבל של נכרים אינה חייבת, מכאן אמרו נכרי שנתן לו עיסה פטורה מן החלה. נתנה לו במתנה עד שלא גלגל חייב משגלגל פטור. העושה עיסה עם הנכרים אם אין בשל ישראל כשעור פטורה מן החלה: