יושר דברי אמת קונטרס ראשון ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ובאמת רבים וכן שלימי' החושקים בתורה והוגים בה יומם ולילה וסוברים שהם דבקים בה' ובתורתו ומתענגים יותר בלימודה מכל עניני עוה"ז וסוברים שמקיימים הפסוק (משלי ז, ד): "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ" אבל עדיין לא אור נגה עליהם, כי למה אמר הכתוב ודמה לחכמה לאמור אחותי את ור"ל שיתדבק בה באהבה, ולמה לא דמה החכמה לאשה כמ"ש במקום אחר (משלי לא, י): "אֵשֶׁת חַיִל וגו'", אבל הענין כי יש תענוג מאיש לאשה ויש תענוג באח ואחות, וההפרש ביניהם: זה תלוי בדבר והוא בטל ולאחר המעשה שונאים זה-את-זה ויכולים להפרד בגט, וזה אינו תלוי בדבר רק מחמת ההכרח שהם נולדים מכח אב ואם אחד, וענין זה יקרה לחכמה, כי אפשר לאהוב התורה מחמת התענוג שיש לו למי שלומד החכמה ורגיל בה תמיד ומשתעשע ביופיה, וזה דומה לתענוג איש ואשה יפה והיא תלוי בדבר ובטל, אבל אמיתית אהבת החכמה צריך להיות מחמת שהוא הבל הפה השי"ת ב"ה וב"ש והוא עצם מעצמיו, כמ"ש (משלי ב, ו): "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" ואנחנו בניו הנאצלים מרצונו ית"ש, ונמצא אנחנו אחים לחכמה, ואי-אפשר להפרד ממנה ולזה האהבה צריך ללמוד, כי אע"פ שנתרחקנו מזה הדביקות מחמת שנתלבשנו בגוף ומעוללי' אנחנו בעונות ופשעים, עכ"ז צריכין אנחנו לשבור לבנו הזונה ולהשיב ולהתדבק להשי"ת ע"י האחוה שבינינו ובין החכמה, ועל ידה נבוא לאבינו שבשמים, ובאמת מי שלומד שיהיה לו תענוג מהתורה כבוד וגבהות לב אע"פ שאינו רואה בלבו זה בפירוש רק מסתמא היא כן, כמ"ש הרב מו"ה מנחם מענדיל סתמא הוי שלא לשמה כדין המופסק בגמרא לענין גט שצריך-להיות לשמה, צריכין לפרש ענין זה כמה פעמים ולחשוב זה כמה פעמים בלב תמיד, ק"ו בתורתנו הקדושה אם לא יחשוק האדם כל-כך להשי"ת כראוי, וח"ו ישכח מלבו השי"ת ולא יקיים מאמר השולחן-ערוך שויתי ה' לנגדי תמיד, וילמוד מצות אנשים מלומדה, אזי סתמא היא שלא לשמה, ואף שמתוך שלא לשמה בא לשמה זהו באמת כך, אבל אנחנו אין מדברים רק איך הוא הדרך לבוא לשמה, ומתי יהיה זה ואיך הוא ומה הוא.

ונמצא מי שלומד שלא לשמה הוא דומה לנואף, כמ"ש חז"ל [פסיקתא] "(משלי ו לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. כל המקבל עליו שררה להנות ממנה, אינה אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה" וכמ"ש בשל"ה שאע"פ שאמרו רז"ל (פסחים נ, ב) "לעולם ילמוד אדם שלא לשמה כי מתוך וכו'" אין רוצה-לומר שאין עבירה בשלא לשמה ח"ו, כי עבירה גדולה הוא, רק רוצה-לומר אם לא ילמוד כלל לא ידע כלל, רק אם ילמוד מתחלה שלא לשמה וכשידע ויבין באמתה, איך הוא דרכי התורה ותכליתה לדבק בהשי"ת, ויבין שיש עבירה גדולה בשלא לשמה, ילמוד בודאי לשמה, אבל בודאי שלא לשמה הוא עבירה גדולה, רק מתחלה אין ברירה כל-זה כתב השל"ה במסכת שבועות שלו:

ובאמת אע"פ שאי-אפשר שלא לקבל תענוג מן התורה כי היא מתוקה מדבש אבל באמת הותר לנו, רק למען שהיא אמרת אלוה צרופה ואנו אחים בני אבינו.